משפחת גוריאל לא בוטחת במילה של עמידר

לפני כשבוע פלשה משפחת גוריאל לדירת עמידר בגבעת מרדכי בירושלים. הדייר הקודם שגר בדירה היה חבר של המשפחה ונפטר לפני שמונה חודשים. מאז עמדה הדירה ריקה, למרות שאלפי משפחות ממתינות בתור לדירת דיור ציבורי. הדירה מאוד קטנה, הצבע על הקירות מתקלף, חלק מהחלונות שבורים, ובחלקם אפילו חלונות אין, רק סורגים. אבל למרות זאת, משפחת גוריאל- מאיר ודנה ושלושת ילדיהם, הצליחה להפוך את המקום לבית.

משפחת גוריאל זכאית לדירה בדיור ציבורי וממתינה לה כבר ארבע שנים, היא נמצאת במקום השלישי בתור. דנה, אם המשפחה סובלת מדלקת מפרקים אשר אינה מאפשרת לה לעבוד. "לפעמים איני יכולה לצאת מהמיטה בגלל הכאבים" מספרת דנה, מה שמקשה עליה לטפל בילדים. עקב הנכות של דנה אושרה למשפחה דירה בדיור הציבורי בקומה הראשונה ללא מדרגות. מאיר, אב המשפחה, מתקשה למצוא עבודה. בגלל מחלת אשתו נטל המשפחה והבית, והטיפול בילדים נופל עליו.

המאבק החברתי למען קורת גג אינו זר למאיר ודנה. במחאה החברתית לפני כשלוש שנים יצאו השניים יחד עם שלושת ילדיהם, והקימו את מאהל גן סאקר עם עוד משפחות מירושלים. המאהל בגן סאקר התאפיין בעיקר בזוגות צעירים שגדלו בשכונות הדרומיות של ירושלים, ולא יכלו להרשות לעצמם לקנות דירה בעיר בה נולדו. זוגות אלו דרשו שהעירייה והממשלה תאבק במחירי הדיור ותפסיק להכריח אותם לקנות דירות רחוק מהוריהם ושאר בני משפחתם. לאחר כשנה, בלחץ ראש העיר ובעקבות מאבק משפטי, פונה המאהל מגן סאקר לאחר שהמשפחות קיבלו כיסוי של שכר דירה לשנה מתורמים אנונימיים.

> תושבי כפר שלם מחדשים את המאבק

מאז שנגמרה אותה עזרה בשכר דירה, מאיר ודנה נאלצים להתקיים מסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון, שאינו מותאם למחירי השכירות הגבוהים בירושלים, ומקצבת ילדים והבטחת הכנסה לזוג מהביטוח הלאומי, זאת כיוון שלמרות שהביטוח הלאומי מכיר בנכותה של דנה, היא עדיין אינה מקבלת קצבת נכות עבורה. כך קורה שביחד עם שלושת ילדיהם נאלצים דנה ומאיר לשרוד מ- 5,200 שקלים בחודש, כשקרוב לשלושת אלפים שקלים מאותו סכום הולך לשכירות.

"עברנו כמה דירות כל הזמן, בעל הבית בסוף השנה תמיד מעלה את השכירות בעוד כמה מאות שקלים, ולא יכולנו לשלם. כדי לחסוך כסף אנחנו אוכלים אצל המשפחה", הם מספרים. שלושת ילדיהם, בגילאי שבע, שש, ושנתיים וחצי, נשארו בבית במהלך חופשת הקיץ ולא יצאו לקייטנות. הם הצליחו לצאת פעמיים עם המשפחה לבריכה במהלך הקיץ, אחרי שקרוב משפחה הכניס אותם בחינם. הם אינם יודעים אם יוכלו לממן תיק וספרים לילדם הבכור שעולה השנה לכיתה ב'.

בירושלים פועלות כיום שתי חברות שאחראיות על הדיור הציבורי, עמידר ופרזות. פרזות נמצאת בתהליכי פירוק בגלל מה שרבים רואים כעונש על סירובה למסור את הכספים שהצטברו בקופתה ממכירת דירות של הדיור הציבורי לקופת האוצר. למרות זאת, בהסכם בין העירייה לבין האוצר מ-2012 הוסכם כי החברה תפורק והכספים שהצטברו בקופתה ישמשו לקניית דיור ציבורי.

בינואר הורה שר השיכון לקנות בדחיפות דירות לדיור הציבורי בכסף, אך המהלך סוכל על ידי משרד האוצר ועיריית ירושלים. יתרה מזאת, בכתבה שפורסמה ב"הארץ" לפני כמה חודשים נראה כי ראש העירייה מתכוון להשתמש בכסף לא לקניית דירות דיור ציבורי, אלה למטרות אחרות, כגון שיפוץ של בית אבות פרטי בירושלים. וכך ממשיך ראש עיריית ירושלים ניר ברקת במדיניות של ג'נטרפיקציה כלפי אוכלוסיות שמכונות "חלשות"- מזרחים, עובדים שמשתכרים שכר עוני, זכאי הדיור הציבורי, משפחות ברוכות ילדים, כדי לעודד לאותן שכונות מעבר של אוכלוסיות "חזקות"- אשכנזים, אקדמאים, בעלי השתכרות גבוהה.

ביום שני השבוע הלכו דנה ומאיר למשרדי עמידר כדי להיפגש עם נציג החברה שהבטיח להם כי אם יתפנו מהדירה אליה פלשו הוא ידאג להם באופן אישי. מאיר אמר לו שבקריית יובל היכן שגדל היו אומרים על אנשים שאי אפשר לבטוח בהם שיש להם "מילה של עמידר", ושהוא אינו מאמין כי נציגי החברה יתנו למשפחתו דירה אם יתפנו. הוא המשיך ואמר "אין לי בעיה לשבת בבית הסוהר, אין לי בעיה לישון עם פשפשים וג'וקים, לזה אני רגיל. אני זה לא הסיפור, מה שחשוב זה אשתי והילדים. העתיד שלהם. אני מוכן ללכת עד הסוף במאבק הזה בשביל המשפחה שלי".