מפעל המחזור של נתניהו

ראש הממשלה בנימין נתניהו לא אוהב במיוחד להתראיין לכלי תקשורת ישראליים. אולי מדובר במחסום שפה, אולי סתם הסתייגות מאור הזרקורים, אבל העובדה היא שיכולה לחלוף גם למעלה משנה מבלי שנזכה לשמוע אותו מתראיין בעברית. הוא מזכה אותנו בראיון בדרך כלל לכבוד חגים, או כשיש לו משהו מאוד מאוד חשוב לומר. נראה שאתמול בערב, במוצאי כיפור, זכינו בכפל מבצעים. בחשיבות העצמית הרגילה התיישב נתניהו מול עמית סגל וחזר שוב על שורת הקלישאות שהשמיע כבר עשרות פעמים, אם לא למעלה מכך. בכל זאת, האיש ראש ממשלה כבר בפעם השלישית.

הבעיה היא שאפילו הקלישאות של נתניהו לא יהפכו לאמיתות אם יחזרו עליהן מספיק פעמים. ואם הוא לא מתעייף אז גם אני לא, ולי יש יותר זמן פנוי אפילו מראש הממשלה, אז הנה כמה התייחסויות:

זה שלום עכשיו בכיס שלך או שאתה שמח לראות את אובמה?

מכל הריטואלים המשמימים בין נתניהו לבין כל אויביו המדומים, זה כנראה הצפוי והנדוש מכולם: ברגע שראש הממשלה מתפדר לקראת נסיעה מדינית חשובה (וכולן הרי כאלה), שלום עכשיו שולפים עוד תוכנית בנייה בירושלים המזרחית ודואגים לחולל את מהומה התורנית.

מעבר למשקל מופרז עד כדי גיחוך שנוהגים לייחס כאן לנזיפות האמריקאיות הללו (ואולי באמת הגיע הזמן לשקול שוב את ההתמכרות שלנו לתיווך האמריקאי בסכסוך, כפי שכותב נועם שיזף), קשה שלא לגחך נוכח הדרמה המלאכותית הזו שמבקש נתניהו לייצר סביב "ההלשנה" התקופתית של שלום עכשיו, שמסייעת לכל אחד משלושת הצדדים להציג את עצמו במיטבו: את שלום עכשיו כגורם שמאל אפקטיבי ונשכני (רגע לפני או אחרי שיתמכו במלחמה האחרונה או זו שלפניה או זו שעתידה להתרחש), לאמריקאים את האפשרות להצטייר כמתווכים הוגנים שנוזפים גם בישראל כשצריך (רק כדי להיות מופתעים וכועסים נורא נורא שוב כשתתפרסם התוכנית הבאה. בחייאת אמריקאים, תיכנסו לאתר של עיריית ירושלים ותצלמו את הרשימה המלאה פעם אחת ולתמיד, אני משוכנעת שיש כמה בוגרי תגלית שישמחו לעזור לכם עם העברית), ואת נתניהו עצמו כמנהיג נחוש ואמיץ שלא חושש להתעמת עם הממשל האמריקני כדי להגן על האינטרסים של מדינתו. די, באמת שעייפנו. בפעם הבאה, אם לא אכפת לכם, נסתפק בלקט מהשנים הקודמות.

> שנה בתמונות: תושבי גבעת עמל נאבקים על הבית

היהודי (הנדל"ניסט) הנודד

אחת הטענות האהובות על נתניהו בהקשר של כניסת מתנחלים ליישובים פלסטיניים היא "אם בארה"ב היו אומרים ליהודים לא לקנות במקום כלשהו היתה קמה זעקה נוראה". טענה-אחות לטענה זו היא "ירושלים היא עיר פתוחה, וערבים ויהודים יכולים לרכוש בה דירות בכל מקום שיחפצו".

לגבי הטענה השניה, הרי שמדובר פשוט בשקר גס. רוב הפלסטינים תושבי ירושלים המזרחית אינם אזרחים ישראליים, ועל כן מניה וביה לא יכולים לרכוש דירות ברוב השכונות היהודיות בעיר, בעיקר אלה שנבנו אחרי הסיפוח ב67' כיוון שמדובר באופן כמעט מוחלט באדמות של מנהל מקרקעי ישראל.

ובאשר לטענה הראשונה, מפתה מאוד לגרור לדיון הזה את היהודי הגלותי כדי לפרוט על נימי הצדק האמריקאים, אבל סביר להניח שאילו היה מהלך מאורגן של הקהילה היהודית בארה"ב להשתלט על שכונות נניח אפרו-אמריקאיות, אילו קבוצות של יהודים היו מגיעות באישון לילה בליווי כוחות משטרה גדולים כדי לזרוק מבתיהם את הדיירים, אילו הנוכחות שלהם אחר כך בשכונה היתה מלווה באבטחה פרטית של חמושים, ואילו המדינה היתה מפעילה חוקים מופרכים (ותחשבו לבד מה יכולה להיות המקבילה האמריקנית לחוק נכסי נפקדים) כדי להעביר בתים של אוכלוסייה ילידית לידי יהודים, אפשר להניח שזה לא היה הופך את התושבים המקומיים לאוהבי ישראל גדולים.

מזל שיש לפחות שר אחד בממשלה שבלהיטותו לפרגן לגיבורים הגדולים שהשתלטו על בתים בכוח הזרוע של המשטרה, אומר ללא כחל וסרק את המטרה האולטימטיבית של המהלך הזה: להפוך את סילוואן לזיכרון מהעבר, ולהקים תחתיה את עיר דוד היהודית. נראה, רק נראה מה תהיה תגובת הציבור האמריקני למהלך עז מצח כזה אצלם.

בירת-ישראל-המאוחדת-לנצח-נצחים

בשלב הזה, נתניהו כבר ממש התחמם והחל לירות בתותחים הכבדים. "אני לא יכול לקבל […] שיגבילו את זכותם של יהודים לגור במקום כלשהו בבירת ישראל".

אז תנו לי להבין: העובדה שישראל צרפה לגבולות המוניציפאליים של ירושלים ב-67' באבחת עיפרון כ-70 כפרים פלסטיניים שמעולם, בשום תקופה בהיסטוריה של העיר לא נחשבו חלק ממנה, משמעה שעכשיו גם מחנה הפליטים שועפאט, נניח, נכלל במקומות קודשנו ונמשח בשמו של דוד המלך? הרי מדובר בגבולות פוליטיים (ובחלקם שרירותיים) לחלוטין, שהפכו את ירושלים לאחת מערי הבירה הגדולות בעולם בשטחן, אז איך ההיגיון הטאוטולוגי הזה עובד בדיוק? קראנו לאום-טובה ירושלים אז עכשיו יהודים יכולים להתגורר בה כי יהודים יכולים להתגורר בכל מקום בירושלים? אם זה ההיגיון, לא פלא שפתרון הפלא הזה ממשיך לקרוץ לאחדים המבקשים להמשיך ולהרחיב את גבולותיה של העיר כדי שתכלול גם את גוש מעלה אדומים וגוש עציון. ולמה, בעצם, לעצור שם? למה לא להמשיך ולהרחיב את העיר עד רמאללה? מה, אנחנו יכולים לדעת איפה דוד המלך נהג לבלות את חופשות החג שלו?

רגע, אז גם הפלסטינים יכולים לשחק בכאילו-יש-כבר-הסכם?

מה שמרשים במיוחד בנתניהו זה היכולת שלו לגלם בעת ובעונה אחת גם את השוטר הטוב וגם את זה הרע; מצד אחד ינזוף ויתרעם על עצם החוצפה לומר ליהודים היכן להתגורר בבירתם, מצד שני ימתיק "אבל הבנייה הזו בכלל לא פוגעת בתהליך השלום, בסך הכל מדובר בבנייה באזורים שתחת כל הסכם יישארו בידי ישראל".

קשה לדעת איזה מתווה הסכם רואה ראש הממשלה לנגד עיניו. ייתכן שאת זה בינו ובין יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג, שבנשכנות אופיינית הצהיר "גוש עציון היא כמו תל-אביב בעיניי". אבל אם אנחנו זוכרים שיש גם פלסטינים בעסק הזה, אז למה בעוד ישראל נוטלת לעצמה את החירות להתנהל כאילו ההסכם כבר נחתם, לא תאפשר לפלסטינים להתנהל באותה הדרך? למה לא תוכל הרשות הפלסטינית לפעול בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית שאפילו הנאיביים מבין תומכי ראש הממשלה לא באמת מאמינים (ואולי גם לא רוצים) שתישארנה בידי ישראל תחת הסכם חלוקה עתידי? לכל הפחות באותן שכונות שרשמית עדיין נמצאות בגבולות העיר אך בפועל נותקו ממנה על ידי החומה והרשויות הישראליות כבר הסירו מהן את ידיהן כליל?

נתניהו לא אוהב לדבר אל התקשורת הישראלית, אבל כשהוא כבר עושה זאת, הוא מגלה מודעות סביבתית מרשימה וממחזר, ממחזר וממחזר. והנה, בעצם, גם אנחנו.