מאות הפגינו באוניברסיטאות ברחבי הארץ בסולידריות עם הקהילה האתיופית

שמי קסה גטו ואני סטודנטית באוניברסיטת תל אביב. כשהגעתי להפגנה ביום ראשון עם אחיי ואחיותיי וראיתי את כמות השוטרים באזור, התקשרתי לאמי מיד להפציר בה לא להגיע להפגנה. היא צחקה ואמרה לי 'תקשיבי לי בתי, תקשיבי לי היטב – אני שנדדתי במשך ארבע שנים בשביל לעלות לישראל, אני שקברתי ילד באתיופיה וילדתי את אחיך במסע, אני שיצאתי להפגנות בשנות התשעים על שפיכת הדמים – אני אותה אחת שעולה לאוטובוס עכשיו לכיוון ההפגנה הזאת'. אז חשוב לנו לציין שבעצם כל המחאה והמאבק הזה לא התחילו איתנו עכשיו, עם הדור הצעיר, הם התחילו הרבה לפני כן ויש לו שורשים איתנים.

השבוע האחרון הביא עמו הגברת הילוך במאבק האתיופי והחברתי הכללי כנגד אלימות משטרתית וגזענות מוסדית, עם הפגנת הבזק המרשימה בירושלים והפגנת הענק בתל אביב, שהסתיימו בטעם מר לאחר שהמשטרה נקטה באמצעים אלימים לדיכוין.

בעקבות ההפגנות, תגובת המשטרה ומעצרם של פעילים רבים, יזמו פעילות, סטודנטיות אתיופיות ואחרות, מפגני תמיכה באוניברסיטאות העברית בירושלים, תל אביב ובן גוריון. היוזמה צמחה במקביל בכל אחת מהאוניברסיטאות, ובהמשך נוצר גם קשר בין המארגנות השונות.

> אין כמעט משפחה אתיופית שלא חוותה אלימות. זה הסיפור שלי.

האירוע באוניברסיטת בן גוריון, שכונה בפייסבוק "כולנו שחורות ושחורים", נולד כיוזמה של פעילות התא הפמיניסטי בקמפוס, ובהן הסטודנטית ישי מנגיסטו, שהובילה את ההתארגנות. במכתב ששלחו אתמול לכלל הסטודנטים והסגל באוניברסיטה, הן התריעו על ההשלכות האפשריות של האירועים האחרונים, שהותירו אותן "מזועזעות ובתחושה של חוסר אונים". במכתבן הן פנו בקריאה להפגנת סולידריות ולמאבק משותף נגד תופעות של דיכוי וגזענות.

במפגן הסולידריות שנערך מחוץ לספריה, בתוך שטח תחום ומגודר, השתתפו כמאתיים סטודנטים וסטודנטיות. לדברי מנגיסטו, נראה כי מחלקת הביטחון של האוניברסיטה עשתה הכל כדי לפקח את התנהלותו: לקראת האירוע לא הותר לאנשים מחוץ לאוניברסיטה, שאינם סטודנטים, להיכנס לשטחה, ומשתתפים דיווחו על הימצאותם של אנשי בטחון סמויים בהתכנסות. "אני לא יודעת אם זה קשור, אבל שעה וחצי לפני האירוע הייתה ניידת משטרה באוניברסיטה", היא ציינה. היא עצמה זכתה לשלוש שיחות טלפון מהמשטרה בימים האחרונים, שמחלקת הביטחון הכחישה כל קשר אליהן.

הדוברים באירוע  הזכירו בדבריהם את ההפגנה שהתקיימה ביום ראשון, הגזענות והיחס השונה לו זוכים סטודנטים אתיופים באקדמיה ועל גילויי אלימות משטרתית שהם נחלתם של רבים. לאחר מכן התקיים מעגל שיח בהובלתן של הפעילות עינב צברי ואפרת ירדאי. מנגיסטו מבקשת להדגיש את תמיכתם של כל התאים הפוליטיים באירוע, לצד התעקשות המארגנות להימנע מזיהוי מפלגתי.

באוניברסיטה העברית, התארגן מפגן הסולידריות כיוזמה של כמה פעילים מתא אופק בקמפוס, הפועל בערכי מפלגת העבודה, ואליו חברו התא המזרחי "לבי במזרח", תא לביא המשויך עם תנועת הליכוד ותאים של תנועות פוליטיות נוספות.

על פי אינאלם מנגיסתו, סטודנטית לתקשורת ויחסים בינלאומיים ושותפה לארגון האירוע, מדובר ביוזמה שמטרתה לעורר שיח בנושא הגזענות כלפי הקהילה האתיופית גם באקדמיה ולא רק ברחובות, כדי ליצור מודעות ולעורר את ההבנה שגזענות היא תופעה חברתית: "לא מדובר בכמה אנשים בודדים, ואנחנו לא סתם יוצאים בהצהרות ובדרישות".

לדבריה, "מה שהכריע את הבחירות האחרונות זה הנושא של גזענות – 'אנחנו או הם'. הגזענות בהקשר של יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, הייתה בשיח, שדילג למעשה על הגזענות שקיימת כלפי הקהילה האתיופית". הדוברות באירוע בחרו להדגיש שלמרות הנוכחות של התאים הפוליטיים, מדובר במאבק חברתי כולל, החוצה עמדות מפלגתיות.

> הפגנת יוצאי אתיופיה: רימוני הלם, כדורי ספוג ועשרות פצועים ועצורים

מאחורי ההפגנה בתל אביב, בה נכחו מעל ל-200 סטודנטים, עמדו שלוש סטודנטיות מהקהילה האתיופית – מוריה זלקה, קסה גטו ומזל ביסהוור. מטרתן הייתה "להביע מחאה כנגד הגזענות, הדיכוי והאפליה של הקהילה האתיופית בישראל, תוך קריאה כללית כנגד כל הדרה על רקע דת, גזע ומין באשר היא. השאיפה היא להרחיב את תודעת המאבק כנגד דיכוי ואפליה חברתית וממסדית, ולמנוע את צמצומו לסימפטום יחיד של אלימות משטרתית".

את האירוע הן פרסמו בפייסבוק בשלוש שפות: עברית, אמהרית וערבית. לדבריה של זלקה, "אנחנו מנסות להעביר את הנקודה שמדובר במאבק משותף של כולנו. הגזענות איננה מנת חלקה של הקהילה האתיופית בלבד. במדינת ישראל, קבוצות רבות סובלות מגזענות – ערבים, להט"בים, מבקשי מקלט, מזרחים, נשים… יש פה יחס מבזה לכל מי שנתפס כשונה ואי אפשר לחיות ככה".

> עדות: "הם תופסים אותך ולא מפסיקים גם כשאתה לא מתנגד, חסר אונים"

גם באוניברסיטה העברית וגם באוניברסיטת בן גוריון עודדו את המשתתפים באירועים להופיע בחולצות שחורות. לעומת זאת, בהפגנה בתל אביב, ברכו הפעילות על הבחירה שלא ללבוש שחורים. ביסהוור תקפה את הנושא מהזווית שלה בדברים שנשאה בהפגנה:

"כשהייתי בהפגנה ביום ראשון עצרתי לרגע מהצעקות והסיסמאות והסתכלתי סביב, ואז זה היכה בי – היסטוריה לא כותבים, היסטוריה עושים, וזה הרגע ההיסטורי שכולם ידברו עליו. מי יעשה את ההיסטוריה שלנו? כולנו יודעים שהמאבק לא נגמר. עמדו עכשיו והסתכלו סביב. אתם עכשיו עושים היסטוריה אתם עכשיו עושים היסטוריה כשאתם עומדים פה, בנוכחות שקטה ורועמת גם יחד, מסרבים ללבוש שחור ולהדגיש את צבע העור השטחי, אלא בוחרים לכרוך את הנטלה (צעיף אתיופי מסורתי ע.ב.י) סביב ראשכם ולחגוג את התרבות והמורשת שלכם; כשאתם בוחרים בהשכלה לא כפי שייעדו אותה לכם – אתם שוברים רצף של דיכוי".

אחד המאפיינים החשובים של אירועי היום הוא התפקיד המוביל שלוקחות הנשים הצעירות, הסטודנטיות האתיופיות, בהובלת ההתארגנויות. בהפגנה בתל אביב השתתפו שלוש נשים מובילות מהקהילה, אותן הגדירו המארגנות כמעוררות השראה עבורן: סגנית ראש עיריית תל אביב מהרטה ברוך, חברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו-שטה ומנכ"לית עמותת פידל מיכל אברה סמואל. בנאומיהן השונים קראו השלוש לשינוי המדיניות הכוללת במוסדות המדינה כלפי בני הקהילה ותקפו את גילויי הגזענות בחברה. הנשים, שעשו כברת דרך לא פשוטה כל אחת בתחומה, הדגישו את המאבקים ההיסטוריים של הישראלים יוצאי אתיופיה ואת הצורך להמשיכם.

* תודה לעודד סספורטס שסייע בהכנת הכתבה.

> "הדם שלנו טוב כנראה רק בשביל מלחמות"