newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במזרח ירושלים נמאס לחכות: רוצים לקחת את העיר לידיים

היוזמה להריץ רשימה יהודית-ערבית למועצת העיר לא מצליחה לשבור את החרם הפלסטיני על השתתפות בבחירות, אבל כולם מסכימים שהגיע הזמן שהפלסטינים ישפיעו על חייהם. הדרך להשפעה, אומר זיאד אבו זיאד, עוברת דרך אופציית המדינה האחת

מאת:

לא צריך להיות מומחה לענייני ירושלים כדי להעריך שגם בבחירות באוקטובר הקרוב למועצת העיר, ישתתפו רק מעטים מבין הפלסטינים במזרח ירושלים. אלפים בודדים, לא הרבה יותר. שיעור זעום מבין קרוב ל-400 אלף הפלסטינים החיים בשכונות, העיירות והכפרים שסופחו לישראל אחרי הכיבוש ב-1967. ובכל זאת, התחושה היא שמשהו השתנה. אחרי חמישים שנה של חרם פלסטיני כמעט מוחלט על השתתפות בבחירות, נשמעים קולות המבקשים אסטרטגיה חדשה לציבור הפלסטיני בעיר.

את האתגר הגלוי ביותר הציבו גרשון בסקין, פעיל שמאל ישראלי ותיק, ועזיז אבו סרה, פעיל פלסטיני צעיר, שהודיעו על כוונתם להתמודד במסגרת רשימה יהודית-ערבית – או ישראלית-פלסטינית, תלוי בהגדרה – למועצת העיר. "לפלסטינים בירושלים אין אבא," הסביר בסקין את הרעיון באחד הראיונות אתו, "הרשות לא יכולה לתפקד, במזרח העיר מבינים היום שהאסטרטגיה של אי השתתפות בבחירות – לא היטיבה עמהם.". בסקין ואבו-סרה מנהלים גם מגעים עם קבוצות אחרות של צעירים פלסטינים בעיר. במקביל גם רמדאן דבש, יו"ר המינהל הקהילתי בצור באהר, שהזדהה בעבר עם הליכוד, הודיע על כוונתו לרוץ ברשימה למועצה.

התגובות השליליות לא איחרו לבוא. המופתי של אל-אקצא, מוחמד חוסיין, אמר שמי שישתתף בבחירות כאילו הוציא את עצמו מ"הדת, מהלאום ומהמולדת." וליד סאלם, מנהל המרכז הפלסטיני לדמוקרטיה ופעיל מרכזי בעיר, כתב מאמר חריף נגד הכוונה הזו והגדיר את הרעיון להתמודד בבחירות כ"רקוב".

הריסת בית במזרח ירושלים. הצעירים הפלסטינים בעיר מרגישים יתומים (צילום: עפיף עמירה/פלש 90)

הריסת בית במזרח ירושלים. הצעירים הפלסטינים בעיר מרגישים יתומים (צילום: עפיף עמירה/פלאש 90)

גם זיאד אבו זיאד, מי שהיה השר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית ואחד הקולות הכי מזוהים עם ההנהגה הפוליטית בירושלים המזרחית, הסתייג מהרעיון במאמר שכתב בעיתון "אל קודס". אבו זיאד הזכיר שזו לא הפעם הראשונה שרעיון כזה עולה, אבל הפעם התופעה רחבה יותר, גם בגלל המצוקה במזרח העיר וגם בגלל התחושה שלרשות הפלסטינית לא איכפת ממה שקורה בירושלים.

אפשר להבין את התחושות האלה, כתב אבו זיאד, אבל ירושלים לא שייכת רק לתושביה, אלא לכל הפלסטינים והעולם הערבי בכלל, והשתתפות בבחירות פירושה הכרה בכיבוש הישראלי ובסיפוח העיר. גם אם רשימה כזו תצליח להיכנס למועצה, הוסיף אבו זיאד, הסיכוי שלהם להשפיע יהיה אפסי והיא תשמש רק כעלה תאנה לישראל להוכיח שהעיר מאוחדת.

בשיחה במשרדו במזרח ירשלים מדגיש אבו זיאד שמדובר ב"ויכוח בין חברים". אין ספק שהמציאות של הפלסטינים במזרח ירושלים היא עגומה, הוא אומר, אבל "הבעיה היא פוליטית, לא בעיה של מים ושירותים. אם נסכים ללכת לבחירות, אנחנו מודים בסמכות החוקית של ישראל במזרח ירושלים ומכירים בכיבוש. נכון, אנחנו סובלים מהיחס של העיריה, מחוסר הייצוג, מאפליה. בגלל העניין הפוליטי, אנחנו נאלצים לסבול."

אז מה הפתרון למצוקה של הפלסטינים בירושלים, איך הם יוכלו להשפיע על החיים שלהם?

"בזמנו מירון בנבנישתי (סגן ראש העיר בזמנו של טדי קולק – מ.ר.) הציע את הרעיון של רבעים, שכונות, שלכל רובע תהיה עיריה משלו. נחלק את ירושלים לשלושה חלקים או יותר, והפלסטינים יבחרו את העיריה שלהם. למזרח ירושלים תהיה עירייה משלה והיא תנהל את ענייני התכנון וכל מה שצריך. את זה אפשר לעשות בלי לשנות את המצב הפוליטי. אבל כרגע, כאשר מדובר על בחירות למועצת העיר הנוכחית, אין סיכוי לייצוג פלסטיני הולם במועצה."

נכתב הרבה על ה"ישראליזציה" של הפלסטינים בירושלים. יותר צעירים עושים תעודת בגרות ישראלית

"יש שינוי שמתחולל, אבל הוא לא כל כך משמעותי. אני שומע שיותר פלסטינים לומדים בבתי ספר עירוניים, עושים בגרות ישראלית, אבל באוניברסיטאות הפלסטיניות לא מקבלים את התעודה הזו, אז יש להם בעיה. יש גם קשרים הולכים ומתהדקים בין ערבים ממזרח ירושלים וערבים בישראל, חתונות וכולי. התהדקות הקשר הזה יכולה להשתלב בתהליך הכללי של הליכה למדינה אחת."

מבט מתוך בית הרוס בסילוואן. הפלסטינים במזרח ירושלים זקוקים לאסטרטגיה חדשה (צילום: מרים אלסטר/פלש 90)

מבט מתוך בית הרוס בסילוואן. הפלסטינים במזרח ירושלים זקוקים לאסטרטגיה חדשה (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

זאת הנקודה המרכזית של אבו זיאד. המדינה האחת. הליכה לכיוון הזה, הוא חושב, יכולה גם לפתור את הבעיה של הפלסטינים במזרח ירושלים. "אם היתה החלטה פלסטינית לנטוש את רעיון שתי המדינה ולקרוא לסיפוח הגדה ולמדינה אחת, אז היה הגיון להשתתף בבחירות לעיריית ירושלים," אומר אבו זיאד. "אני אישית חושב שאין סיכוי לפתרון של שתי מדינות, ואין ברירה אלא ללכת למדינה אחת. נכון, מצב הביניים בדרך למדינה אחת יהיה יהיה אפרטהייד. זה גם המצב המשפטי היום. אבל כל עוד לא התקבלה החלטה פוליטית כזו, השתתפות בבחירות תהיה טעות פוליטית. כי מה שישראל מנסה עכשיו זה לעשות הכל כדי להפוך את ירושלים לעיר יהודית, אפילו לא עיר ישראלית."

לבחור "מועצת צללים" למזרח ירושלים

ד"ר עומר יוסף, מרצה לאורבניזם באוניברסיטת אל קודס, מסכים עם אבו זיאד לגבי השורה התחתונה, הצורך להחרים את הבחירות, אבל הוא שם דגש גדול יותר על תהליכי השינוי בעיר, בעיקר בקרב הצעירים. "הגישה ההיסטורית של חרם על הבחירות לא התערערה," אומר יוסף, "אבל ברמה האישית אנשים יותר נינוחים בעניין של בקשה של דרכון ישראלי. הם אפילו רואים את זה כדרך של התנגדות. שמעתי אנשים אומרים במונית: קיבלתי פספורט ישראלי ובן דוד שלי ביקש."

יוסף מספר על תרגיל שעשה בכיתה שלו באוניברסיטה. "שאלתי אותם אם יהיה מוכנים לקחת דרכון ישראלי", הוא אומר. "הופתענו מהתגובות. כמה סטודנטים שדווקא מזוהים עם הפתח אמרו שמי שלוקח דרכון ישראלי הוא כופר. דווקא אנשים שמזוהים עם קבוצות איסלמיות אמרו שאין הבדל בין התעודה הכחולה הנוכחית שיש להם ובין אזרחות ישראלית. 'אם אני אקבל אזרחות ישראלית, אני אוכל לגור איפה שאני רוצה. בגדה, בחו"ל או בירושלים, ואף אחד לא ייקח לי את מעמד התושב, כמו שקורה היום', הסביר לי אחד הסטודנטים."

יוסף מסכים עם אבו זיאד שיש היגיון להשתתף בבחירות למועצת העיר הנוכחית, רק אם יש החלטה פוליטית כלל-פלסטינית ללכת לכיוון של מדינה אחת, "אחרת אנחנו נהיה רק קישוט במועצה וניתן לגיטמציה לשלטון הישראלי." דווקא הקשר המתהדק עם הפלסטינים בישראל, טוען יוסף, מחליש את הרצון להשתתף בבחירות. "אנשים אומרים: תראו את הפלסטינים בישראל: הם משתתפים בבחירות ולא קיבלו כלום. אז למה שאנחנו נשתתף."

"הגישה ההיסטורית של חרם על הבחירות לא התערערה," אומר יוסף, "אבל ברמה האישית אנשים יותר נינוחים בעניין של בקשה של דרכון ישראלי. הם אפילו רואים את זה כדרך של התנגדות"

יוסף מודע למבוי הסתום שהפלסטינים בירושלים נמצאים בו. "אנחנו בפינה," הוא אומר, "אפילו אם יהרסו לנו את בית ספר, לא נלך לעירייה כי זו הכרה בכיבוש". הפתרון שלו הוא שהפלסטינים בירושלים "יתחילו לקחת לעצמם בחזרה את העיר". ההצעה שלו לא רחוקה מהרעיון של אבו זיאד, רק בלי הסכמה ישראלית. "בואו אנחנו, הפלסטינים, נבחר 'מועצת צללים' למזרח ירושלים, בלי לקבל הסכמה ישראלית," הוא אומר. "ככה נבנה לעצמנו מבנה, נבנה לעצמנו מנגנונים טובים. נוכל אולי לטפל בעצמנו בשכונות, בחינוך. זה גם יעצים את הפלסטינים בירושלים, במיוחד את הצעירים. נוכל אולי אחר כך לנהל מו"מ עם המוסדות הישראלים מעמדת כוח. כרגע המזרח ירושלמים מרגישים את עצמם יתומים."

המזרח ירושלמים רוקדים באפלה

עו"ד אליאס ח'ורי הוא פלסטיני אזרח ישראל, שחי שנים ארוכות מאוד בירושלים ומעורב מאוד בחיים הפוליטיים ברשות הפלסטינית וגם במזרח ירושלים. גם הוא מסכים שהפלסטינים צריכים קודם כל לחשוב איך הם מחזירים לעצמם את השליטה על חייהם בעיר. "העיר הזו היא למי שמחזיק בה, למי שעושה בה, למי שבונה בה," הוא אומר. כרגע, טוען ח'ורי, המצב של הפלסטינים בעיר עגום. "כשאני רואה את פח הזבל ברחוב, זה מלמד על חוסר שייכות", הוא אומר בעצב.

גם הוא, כמו אבו זיאד ויוסף, מתנגד כרגע להשתתפות בבחירות לעירייה, כי "אפשר רק להפסיד ממנה", אבל גם הוא מסכים שיש צורך בשינוי אסטרטגיה. "המאבק של הירושלמים הוא איך אנחנו יכולים לשמר ולטפח את קיומנו," הוא אומר, "היעדר תוכנית אסטרטגית, היעדר תוכנית אלטרנטיבית, הוא הגורם שבגללו אנחנו כרגע רוקדים באפלה."

הפלסטינים, אומר ח'ורי, חייבם לשים על השולחן מדיניות משלהם. "חמישים שנה אנחנו רק מגיבים," הווא אומר. אסטרטגיה כזו יכולה כזו יכולה להיות החלטה כלל-פלסטינית שהפלסטינים בירושלים יבקשו כולם אזרחות ישראלית. רק אז יש טעם להשתתף בבחירות. גם אז, הוא לא חושב שרשימה יהודית-ערבית משותפת היא רעיון טוב. הוא מעדיף רשימה פלסטינית, שתשתף אחר כך פעולה עם כוחות יהודיים. "צריך להריץ מישהו שיש לו בסיס תמיכה ציבורי רחב, מישהו שיודע איך להביא אנשים לקלפי."

ח'ורי גם מציע לאתגר את השליטה הישראלית בעיר בדרכים נוספות. "צריך להקים קרן שתיתן מענקים לפלסטינים שרוצים לקנות דירות בנווה יעקב, בפסגת זאב, בגבעה הצרפתית, בכל השכונות שנבנו בשטח הכבוש," הוא אומר. "זה עלול ליצור מתיחות איומה ונוראה, אבל זה יתאגר את הימין." בקיצור, הדבר הכי גרוע הוא לשבת ולחכות.

בינתיים, כך נראה, הלחצים עשו את שלהם. בסקין ואבו סרה אמרו שהם ב"עוצר" של ראיונות כרגע עד שיידעו לאן הדברים הולכים. יש דיבור על כך שהם יחברו לקבוצה אחרת של צעירים פלסטינים, ואז ייתכן שהרשימה תחדל להיות יהודית-ערבית ותהיה ערבית בלבד. ייתכן גם שלא ירוצו בסופו של דבר. אבל דבר אחד ברור: אחרי 51 שנה ללא ייצוג, לפלסטינים במזרח ירושלים נמאס לחכות והם רוצים דרך חדשה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf