כך פסק העליון נכון נגד אם תרצו, ועדיין טעה

בית המשפט העליון פסק היום (רביעי) כי התביעה שהגישה תנועת "אם תרצו" נגד כמה פעילים, שהקימו עמוד פייסבוק בשם "אם תרצו תנועה פשיסטית", הייתה תביעת שווא שלא הייתה צריכה להיות מוגשת כלל. בהסכמת הצדדים ביטל ההרכב את פסיקת בית המשפט המחוזי, שקבע כי אכן יש באם תרצו סממנים פשיסטיים.

צדק ההרכב בראשות השופט יצחק עמית כשאמר שלא היה מקום לדון בתביעה הזו, שעל בית המשפט היה לדחות אותה על הסף, לפסוק הוצאות לנתבעים ובזה לסיים את העניין. בית המשפט המחוזי, כפי שטענו השופטים, באמת לא נועד להתנצחויות פוליטיות, חשובות ועקרוניות ככל שיהיו. ההחלטה הזאת חשובה ומהווה ניצחון משמעותי, בעזרתה הדרישה לדחות תביעות כאלה על הסף במהירות תהיה קלה בהרבה.

ועדיין, החלטת בית המשפט תמוהה בעיניי. אם "אם תרצו" אכן תבעו תביעת שווא, וכפי שטענו השופטים אין כאן דיבה כלל, מדוע לא פסקו הוצאות בסכומים גבוהים לטובת הנתבעים? במקום זה, הציעו השופטים הסכם פשרה המורה לתובעים לשלם סכום לא מאוד גבוה (ביחס להוצאות המשפט וסכום התביעה) של 30,000 שקלים, שיועברו לידי עמותת תנו לחיות לחיות.

למה? הרי לשיטת בית המשפט, "אם תרצו" כפו על אזרחים הליך משפטי ארוך (בן חמש שנים!), מתיש, מלחיץ ויקר ללא סיבה, או גרוע מכך – מסיבה פסולה. האם לא מגיע לנתבעים פיצוי על כל זה? נכון שממילא הנתבעים הודיעו על כוונתם לתרום את הפיצויים באם כאלה יפסקו לטובתם, אבל מן הראוי היה שתהיה להם הזכות לעשות את זה על פי בחירתם.

התביעה הזו היא עוד אחת בשרשרת "תביעות השתקה" חמורות שהוגשו לבתי המשפט בשנים האחרונות. אלה הן תביעות שמטרתן סתימת פיות וחיסולה של ביקורת לגיטימית בעניינים שעל סדר היום הציבורי. בתי המשפט בוחרים לרוב שלא לראות את הדפוס המסוכן הזה ודוחפים לפשרות בין הצדדים.

ההשפעה של הפשרות האלה הרסנית: הציבור שצופה מן הצד שומע את המסר חד וברור – אתם חשופים מול התביעות האלה ובתי המשפט לא יגנו עליכם. גם אם בסופו של דבר לא תאלצו לשלם את סכום התביעה, אתם עומדים מול מסכת מפרכת ויקרה של שנים. גם התובעים מפנימים את המסר – תתבעו. אולי זה יצליח אולי לא, אבל את המחיר הכבד לא אתם תספגו. למרות הסדר הפיצוי העלוב הפעם נקווה שלפחות הפסיקה החשובה הזאת תהווה גורם הרתעה עבור תובעים ותפיג קצת מהחששות להתבטאות ציבורית.

במקומות אחרים בעולם כבר הכירו בשיטת ההשתקה הפסולה הזאת, וברוב המדינות בארצות הברית וגם בחלקים מקנדה ואוסטרליה קיימים עקרונות משפטיים ואפילו חקיקה שמגנים על מביעי דעה במרחב הציבורי מפני תביעות שכאלה. בשנת 2013 הוציאה האגודה לזכויות האזרח את הדו"ח המצוין הזה על תביעות דיבה ככלי לפגיעה בחופש הביטוי.

> חשיפה: הצבא עוקב אחרי הפייסבוק שלכם

"אם תרצו" קפצו מיד מול התקשורת והכריזו על נצחונם בכך שבית המשפט העליון ביטל את הקביעה בדבר הסממנים הפשיסטיים שלהם. זה קצת מצחיק ופתטי לראות אותם נאחזים בקביעה הזאת כבניצחון: הרי אחרי הכל קבע בית המשפט כי הם תבעו תביעת שווא ופסק כי עליהם לשלם פיצוי על כך שהתייחסות אליהם כ"תנועה פשיסטית" הביאה לתביעה משפטית.

בנוסף, הרי בואו נודה על האמת, אין הרבה משמעות משפטית לפסיקה הקודמת של בית המשפט המחוזי. עיקר כוחה הוא בצדק הפואטי והאפקט הציבורי שממילא הושגו כבר במלואם. כדי להשלים את התמונה המביכה הניח עורך דינם של אם תרצו, נדב העצני, דובדבן על הקצפת ובתגובה להצעת בית המשפט כי הפיצוי יתרם למקלט לנשים מוכות ביקש לוודא כי זה אינו נתמך על ידי הקרן החדשה לישראל.

התיק הזה, ללא קשר לתוצאה הסופית על יתרונותיה וחסרונותיה, היה שיעור בית ספר. בית ספר לאומץ ועמידה איתנה מול איום משמעותי של מליוני שקלים, בית ספר ללקיחת סיכונים בבית המשפט והליכה עד הסוף עם האמת, ובית ספר לסולידריות.

סולידריות בין פעילים שהלכו יחד אל הלא נודע, סולידריות של עורכי דין שעשו עבודה משפטית לא פחות מגאונית בלי לדעת אם בסופו של יום יקבלו שכר, וסולידריות ציבורית מאלפי גברים ונשים שהביעו תמיכה גם עקרונית אבל גם כספית וסייעו לממן את השלב הראשון בהליך.

> כיצד מסייע האיחוד האירופי לישראל לתחזק את הכיבוש