עמית סגל, הכתב הפוליטי של ערוץ 2, טייל בתל אביב בחול המועד, ראה את בתי הקפה והמסעדות, וצייץ: "כל אבן גבירול בת״א מלא במסעדות שעוברות על החוק ומוכרות חמץ בפומבי. מי שלא מכבד את החוק בפסח לא יכול לשאת את דגל שלטון החוק בשאר ימות השנה".

כל אבן גבירול בת״א מלא במסעדות שעוברות על החוק ומוכרות חמץ בפומבי. מי שלא מכבד את החוק בפסח לא יכול לשאת את דגל שלטון החוק בשאר ימות השנה

— עמית סגל (@amit_segal) April 7, 2015

בטוויטר פרץ דיון על חוק החמץ, והאם פג תוקפו, והאם הוא אוסר למכור חמץ או רק להציג אותו בחלון ראווה, וכו'. אבל יש כאן משהו נוסף ששווה להתעכב עליו. הציוץ הזה מגלה טפח מתפיסת העולם של סגל, וזו מעניינת אפילו יותר ממצות.

כי למי סגל בעצם מתייחס – אותם אלו שאינם מכבדים את החוק אבל מדברים על שלטון החוק בשאר השנה? ל"קפה נינה", נקניקיות "ויטרינה" ומסעדת הג'ירף (אם למנות שלושה מבתי העסק באבן גבירול שפתוחים בחג)? הם אלו שנושאים את דגל שלטון החוק בשאר השנה? אכלתי בג'ירף פעם-שתיים בשנה החולפת, ואף אחד לא אמר לי כלום על בג"צ.

לא ניתמם: הכוונה האמיתית של סגל היא שכל התל אביבים ובתי הקפה שלהם הם סוג של מפלגה, אולי מרצ, שמדברת על החוק בזמן שהיא עוברת עליו. וכמו שנועם רותם העיר, מעבר לסטריאוטיפ הבעייתי, יש כאן משהו חמור עוד יותר: ההנחה ש"שלטון החוק" זה עניין של צד פוליטי מסוים (מפלגת מרצ-בתי קפה-תל אביב), ואם הוכח שאותו צד פוליטי עובר על החוק (בהצגת חמץ בפסח), שלא יבוא בטענות לאחרים. כעת גם הם פטורים. איפה בדיוק? במאחזים? בפרשות השחיתות? אמנת ז'נבה? את זה סגל לא מגלה.

זהו הכישרון הגדול של הימין: להרגיש תמיד אאוטסיידרים שמחויבים לחוק רק על תנאי – וזה אפילו כשאתה כבר הגעת למקום הכי פנימי וממלכתי שיכול להיות. למשל ככתב הפוליטי בערוץ של המדינה.