newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התעלמות המדינה מהגיל הרך פוגעת בנשים ובילדים המוחלשים ביותר

דו"ח חדש של מרכז אדווה חושף את ההשקעה המזערית של הממשלה בטיפול בגיל הרך. המשמעות היא יותר נשים שלא מתוגמלות על עבודתן, ויותר ילדים שלא זוכים להזדמנות ראשונית הוגנת

מאת:

מרכז אדווה פרסם השבוע דו"ח אודות "הגרעון הטיפולי בישראל", מאת החוקרות יעל חסון ונוגה דגן בוזגלו. הגרעון מתייחס לפער בין הצורך הגדל במתן שירותי טיפול, במיוחד לגיל הרך ולגיל השלישי, לבין זמינות מסגרות של טיפול איכותי, לנוכח ההשקעה הציבורית המועטה בתחום. החוקרות מראות כי נטל הגרעון הטיפולי נופל על שכמן של נשים, ובמיוחד נשים עניות המועסקות בשכר נמוך, בתנאים קשים וללא ביטחון תעסוקתי.

הדו"ח בוחן את הסוגיה מההיבט המגדרי, ומציע חמישה מהלכים לשיפור המצב, שכולם מחייבים התערבות יתר מצד הממשלה: הכרה בעבודה השקופה (עבודה ללא שכר) כרכיב במשק, צמצום היקף העבודה הטיפולית ללא שכר על ידי תקצוב ממשלתי, חלוקה הוגנת יותר של עבודת הטיפול בין נשים לגברים, שכר הוגן לעבודת הטיפול וכן ייצוג הוגן לנשים מטפלות במוקדי קבלת ההחלטות.

אני מנצל את המידע העשיר והחשוב שבדו"ח כדי להאיר את מצבו המוזנח של החינוך בגיל הרך, מגיל שלושה חודשים ועד שלוש שנים. הגירעון הטיפולי בתחום זה נוצר עקב יציאתן של יותר נשים לעבודה מחוץ לבית, מה שהגדיל את מספר הילדים הזקוקים לטיפול. הגרעון יוצר מספר קשיים הנערמים זה על זה: ראשית, באופן מסורתי עבודת הטיפול בילדים הצעירים מוטלת על נשים יותר מאשר על הגברים. כפי שניתן לראות בתרשים, מתוך דו"ח "מדד המגדר" 2017 של מרכז שוות במכון ון ליר, 93 אחוז מהמועסקים במקצועות הטיפול הן נשים. זה המקצוע המובחן מגדרית יותר מכל מקצוע אחר.

מקצוע נשי מובהק. (מתוך דוח מדד המגדר 2017, קישור בטקסט)

שנית, חלק ניכר מהטיפול נעשה כעבודה ללא שכר, מה שמקשה על איסוף מידע לגבי היקפו וערכו הכלכלי של התחום. ניתן לראות בתרשים, המבוסס על נתונים מתוך אמדן משרד הכלכלה, ששליש מהילדים בגיל הרך מטופלים על ידי האם או קרובי משפחה (הפלחים הכתומים בתרשים). כלומר נשים מטפלות ללא שכר, שהן שקופות לחלוטין מבחינת המשק הכלכלי. שליש נוסף מהילדים מטופלים במסגרות פרטיות, שאינן מפוקחות ואינן מסובסדות (הפלחים הירוקים). המדינה מצידה, מספקת פיקוח וסבסוד חלקי (בממוצע כ-45 אחוזים משכר הלימוד) רק לשליש מילדי ישראל בגיל הרך.

רק שליש בפיקוח (על בסיס נתונים מתוך דוח אמדן משרד הכלכלה, קישור בטקסט)

שלישית, משום שיש עובדות רבות ללא שכר, מעמדו של המקצוע נמוך ביותר, והוא מושך נשים "משולי שוק העבודה" (כהגדרת החוקרות), שאין להן ייצוג הוגן במוקדי קבלת ההחלטות. ראו למשל את מצוקתן הייצוגית של הסייעות, כפי שפרטתי בפוסט נפרד. מסיבה זאת, השכר, תנאי העבודה והביטחון התעסוקתי נותרים ירודים, למרות החשיבות הרבה המיוחסת לעבודתן.

הממשלה נמנעת מהסדרה

בישראל, קובעות החוקרות, "אין תפיסה של עבודת טיפול כתשתית בסיסת והכרחית לקיומה של החברה". מכאן ברור שאין גם הקצאה של משאבים למימון מערכת טיפול ציבורית כוללת, וגם לא לסבסוד פתרונות נקודתיים. התרשים הבא (מתוך הדו"ח החדש) מבטא בצורה הברורה ביותר את יחסה של המדינה לצורכי הטיפול בילדים. מוצג בו חלקה של ההוצאה הציבורית לטיפול בילדים מתחת לגיל 3, מתוך כלל ההוצאה (כלומר, שכל השאר היא הוצאה פרטית). 15 אחוזים בלבד הוצאה ציבורית בישראל, לעומת 72 אחוזים בממוצע מדינות ה-oecd, שלא לדבר על מעל 90 אחוזים במדינות המובילות.

מדינת ישראל מפנה עורף לחינוך בגיל הרך (מתוך דוח מרכז אדווה, קישור בטקסט)

הנה דוגמה נוספת הממחישה את אוזלת היד הממשלתית: מוסדות הטיפול המפוקחים (מעונות ומשפחתונים) היו אמורים לפעול למשך יום לימודים ארוך, על פי החלטת ממשלה משנת 1997. בפועל, כל ממשלות ישראל מאז דחו את יישום ההחלטה, והיא מיושמת כיום רק על 8 אחוזים מילדי הגנים. כדי להעניק יום לימודים ארוך לכל הילדים, נדרשת תוספת תקציב של 2.4 מיליארד שקלים. זה אולי נשמע הרבה, אלא שתקציב החינוך גדל בעשור האחרון ב-40 מיליארד שקלים, ועדיין לא נמצא השר שיעניק את הנדרש לילדים בגיל הרך.

שליש מהילדים בגיל הרך מטופלים על ידי האם או קרובי משפחה, כלומר נשים מטפלות ללא שכר, שהן שקופות לחלוטין מבחינת המשק הכלכלי. (צילום אילוסטרציה: הדס פארוש / פלאש 90)

הילדים המוחלשים נפגעים

דו"ח מרכז אדווה ממוקד כאמור בהיבט המגדרי, ואני ממליץ לקרוא בו. אני מבקש להוסיף את נקודת מבטם של הילדים. מכיוון שהאדם הוא ייצור מתפתח, הבסיס הנרכש בשנות החיים הראשונות הוא בעל משמעות רבה לעתידם של הילדים. טיפול וחינוך איכותיים בגיל הרך הם משמעותיים, והם ניתנים בראש ובראשונה בידי ההורים, כפי שהוכח במחקרים רבים.

ובכל זאת יש חשיבות למעורבות הממשלתית, לא רק לטובת הנשים, אלא גם לטובת הילדים, ובמיוחד הילדים מקבוצות האוכלוסייה החלשות יותר. אדגים זאת בעזרת שני תרשימים, שהפקתי מתוך מחולל הנתונים של מחקרי פיזה 2015, באתר OECD. בגרף הראשון ניתן לראות את הציון שקיבלו תלמידים בכיתה ט' במבחני הבנת הנקרא. התלמידים מחולקים לפי הגיל שבו הם יצאו לראשונה למסגרות טיפול וחינוך, מיציאה לחינוך בגיל שנה (מימין), ועד כאלה שיצאו למסגרות חינוך רק בגיל חמש (משמאל). מוצגים בנפרד הציון הממוצע של תלמידי ישראל (בכחול) והציון הממוצע של תלמידי מדינות OECD (בירוק).

ניתן לראות, שהילדים שיצאו בגיל שלוש למסגרות חינוך, השיגו את הציון הגבוה ביותר, גם בישראל וגם בממוצע המדינות. כלומר, העובדה שילדים יצאו למסגרות טיפול קודם לגיל שלוש, לא מקבלת ביטוי בציון טוב יותר בהבנת הנקרא, כאשר הילדים גדלו.

לעומת זאת, בגרף השני מוצגים אותם נתונים ממש, עבור פלח האוכלוסייה החלשה יותר, ילדים שלהוריהם השכלה עד 12 שנות לימוד בלבד. כאן מסתדרים הנתונים אחרת. ניכר בבירור שככל שהילדים יצאו למסגרות טיפול בגיל מוקדם יותר, כך ההישגים שלהם בהבנת הנקרא בבגרותם (בגיל 15) היו טובים יותר. כלומר, יש בכוחן של מסגרות טיפול איכותיות לגיל הרך לפצות את הילדים מהשכבות המוחלשות, ולסייע בידם לצמצם את הפערים שנגזרו עליהם.

המשפט ההופכי הוא הסיכום: הימנעותה של המדינה המהסדרת החינוך בגיל הרך, פוגעת פגיעה של ממש בנשים המוחלשות ובילדים המוחלשים. שר החינוך נפתלי בנט קיבל לפני כשנה וחצי מתנה גדולה מהכנסת: חוק המועצה לגיל הרך, שהעניק לו את הסמכות להסדיר את מסגרות החינוך והטיפול בגיל הרך. אל תטעו לחשוב שהוא עשה עם זה משהו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf