הנשים הפלסטיניות עושות מהפכה, עכשיו גם הגברים מצטרפים

״אני? אני עדיין נושמת עד עכשיו. איכשהו״, אומרת לי נאילה עוואד, מנכ״לית עמותת נשים נגד אלימות, ואחת מיוזמות שביתת המחאה נגד האלימות כלפי נשים מחר.

"מה שקרה בשבוע האחרון עם רצח שתי ילדות, פשוט כואב״, אומרת עוואד. ״ובכל זאת, כל מה שקורה בימים אלה הוא לא פחות ממהפכה, שאנחנו הפמיניסטיות הפלסטיניות התחלנו. תראה כמה ראשי מועצות ערביות תומכים בשביתה, תראה כמה ארגוני חברה אזרחית עוזרים ואיך כמעט כולם מתגייסים. הפכנו את נושא האלימות נגד נשים מעניין של ארגוני נשים לעניין בעל חשיבות פוליטית-לאומית פלסטינית מדרגה ראשונה״.

כשמדברים על פמיניזם פלסטיני והישגיו, קשה שלא להתייחס לפועלה של עוואד. היא מתגוררת באזור נצרת, עובדת סוציאלית, בעלת תואר שני בלימודי מגדר מאוניברסיטת בר אילן, ופעילה בתחום כבר 22 שנים שבמהלכן עבדה בשלל ארגוני נשים.

״התחלנו את המחאה הנוכחית כבר לפני שלושה חודשים״, מספרת עוואד. ״דיברנו עם ארגונים של נשים ישראליות כדי להרים משהו משותף – מחאה גדולה מול המטה הארצי של המשטרה. הרי המשטרה סוגרת תיקי רצח גם של נשים ישראליות. תכננו לעשות משהו גם השבוע, מבלי לדעת איזה שבוע נוראי יהיה לנו. ראינו שענת ניר, פעילה ותיקה, מנסה להרים שביתה השבוע ביחד עם עוד פעילות ישראליות ופלסטיניות, אז הצטרפנו אליהן. הן אמרו ׳שביתה׳, אנחנו הכרזנו על מצב חירום, ובסוף החלטנו לפעול ביחד תחת הכותרת של ׳דגל אדום׳.

״ביום שלישי שעבר ערכנו ישיבה גדולה בחיפה עם 50 נשים, פעילות מארגונים שונים ועצמאיות. החלטנו שצריך לצאת לרחובות. הפגנו בשבוע שעבר בנצרת וסגרנו רחוב, וזה נתן ערך מוסף למאבק שלנו, והוא התחיל לקבל תהודה".

דמיינת שככה המאבק יתפוס ויקבל כזו תמיכה ציבורית?

״כן. כשהמועצות המקומיות התחילו להצטרף, זה נתן לנו הרבה כוח. אישית, אני קיבלתי מרווח נשימה גדול שנותן לי דלק להמשיך״.

עוואד היא דוברת כל כך רהוטה, שאני מתקשה לעקוב אחר דבריה. בדרך כלל זה הפוך, אבל עוואד מדברת מהר מאוד. היא מותשת ממה שקרה בשבוע האחרון, והיא כל כך מתורגלת במה שיש לה להגיד, שהיא יורה את הכל באוטומט ובקצב מסחרר.

״כי אני כבר יודעת את כל זה בעל פה!״, היא צוחקת. ובכל זאת, אני תוהה כאקטיביסט בעצמי, איך האקטיביזם משפיע על חייה האישיים.

״אתה מזכיר לי סיפור מצחיק״, היא אומרת. ״פעם הסעתי את הבן שלי ברכב. הוא היה בן ארבע. הוא סיפר לי שיש לו סוד משותף לו ולחבר מהגן. אמרתי לו שיש סודות גדולים וסודות קטנים, לא יותר מזה. ואתה יודע מה הוא ענה לי? ׳אימא! לא כל סוד קשור בהטרדה מינית!׳. אז כן, להיות אקטיביסטית זה אומר שלפעמים החיים המקצועיים והאישיים שלך מתערבבים, אבל זה חלק מהחיים. אני אומנם לא משתפת את שני ילדיי בכל פרטי עבודתי, אבל כן חשוב שכולנו נבין שהתעסקות בסוגיות ומצוקות של נשים זו לא עוד עבודה, אלא משהו שחיים אותו. יחד עם זאת, חשוב לחנך את ילדינו להבין שאסור לאבד אמון: הרי לא כל הגברים מטרידנים והם לא האויב״.

המיליטריזם משחית

בשיחה איתה, עוואד מתגאה בתפקידים פורצי הדרך שהנשים הפמיניסטיות הפלסטיניות ממלאות, וגם בהשפעתן על השיח הפמיניסטי הישראלי. ״הפלסטיניות הרימו את הרף״, היא אומרת. ״במאבק בפוליגמיה, במאבקים משפטיים ובעתירות שהגשנו כבר בשנות התשעים, ובחיבור בין פמיניזם למאבק בכיבוש. היום, יותר ישראליות מבינות שהמיליטריזם משחית, גם אותן״.

בדיוק כפי שהכיבוש משחית את החברה הישראלית כולה.

״כל עוד יש פמיניסטיות לכאורה, המאמינות שנשים צריכות להיות שוות לגברים בצבא, זה אומר שהן רוצות להיות שותפות לדיכוי של מישהו אחר. כי מה הן עושות למעשה? הן מעצימות את האלימות נגד נשים בחברות אחרות. זה נורא ואיום. אי אפשר לנתק בין המאבק נגד דיכוי נשים מהמאבק נגד הכיבוש. כיום, הרבה יהודיות שבחרו להקשיב לנו, הפלסטיניות, מבינות את זה, וזה מקל על שיתופי הפעולה בינינו. השאיפה שלנו היא שבמאבק שלנו יהיו כמה שיותר פמיניסטיות עם ראייה כוללת ורחבה, המבינות שחייבים לשנות את השיח הפוליטי כולו כדי להילחם בגזענות ובקיפוח. אי אפשר לקיים מאבק צודק בלי להתנגד לכיבוש. פשוט אי אפשר״.

איך את חושבת שהמאבק הנוכחי ישפיע על מעמדן של הנשים הפלסטיניות בישראל?

״יש פה שני היבטים שחייבים לטפל בהם. חייבים לקחת ברצינות את השינוי הנוכחי. אנחנו רואות השתתפות אקטיבית של ההנהגה הפלסטינית, והפעם הם לא מסתפקים רק בהצהרות. זה מעולה וזה אינדיקטור חשוב, אבל זה חייב להתבטא בעוד רבדים. אני מצפה מגברים שתומכים כעת במאבק לא לתת יותר במות לגברים פוליגמיים ו/או להעלים עין מנושאי הטרדות מיניות. הרי למפלגות ולגורמים הפוליטיים השונים יש קהל, מאחוריהם עומדים ההמונים, לא מאחורינו. תפקידנו, בין היתר, הוא להשפיע עליהם כדי שהם ייצרו שינוי.

״ההיבט השני הוא המשטרה. רק 26% מהחברה הערבית בוטחים במשטרה. איך אפשר להתלונן נגד אלימות במקום שאתה לא בוטח בו? איך משטרה שעסוקה בהריסות בתים אצלנו ויוצרת עוול נוראי של זריקת נשים לרחוב, יכולה בכלל להיתפס כגוף לגיטימי שאמור להגן על נשים? איך אישה, שהמשטרה הרסה לה את הבית והחריבה את חייה, אמורה ללכת להתלונן אצלה, אם היא מרגישה מאוימת או סובלת מאלימות? בוא אני אספר לך עוד עובדה מזעזעת: 89% מתיקי האלימות נגד נשים ערביות נסגרים! זה פשע במלוא מובן המלה״.

הם מתרצים את זה ב"חוסר שיתוף פעולה״ שלנו, הפלסטינים.

״שטויות. פשוט שטויות. על איזה חוסר שיתוף פעולה הם מדברים? איזה שיתוף פעולה הם צריכים כשיש להם תיק של אישה שנרצחה מטווח אפס בחדר השינה שלה? על המשטרה לבנות אמון עם הקהילה, ולא לצפות שאנחנו נבנה איתה אמון. ואתה יודע מה מוכיח את השקר הבוטה שלהם? כשיש אירוע שהם קוראים לו ׳ביטחוני׳, פתאום כל יכולות המודיעין שלהם מתגלות, הם עובדים במלוא הכוח ועוצרים חשודים על ימין ועל שמאל. אז התירוץ העלוב והחלול הזה על ׳חוסר שיתוף פעולה׳ נעלם. מעניין למה״.

כי לממסד יש אינטרס שנמשיך לרצוח אחד את השני, או ליתר דיוק – אחד את השנייה.

״פעם המשטרה הודיעה על ׳מבצע׳ איסוף נשק בישובים הערבים. הם שמו ארגזים וביקשו מאנשים לשים את כלי הנשק שלהם שם. ומה עם עצם העובדה, שלפחות שמונים אחוז מהנשק בחברה הערבית מגיע מהמשטרה והצבא? מה זה אומר לנו? שהם יודעים על הנשק ומי מחזיק בו, ושהמבצעים שלהם הם למראית עין. אתה זוכר את אירוע הירי בדיזנגוף בתל אביב לפני כמה שנים? היורה היה מערערה. אז המשטרה התחילה מבצע, הפעם אמיתי, ואספו נשק מערערה. לא השאירו שם אבן שהם לא הפכו גם כדי למצוא נשק וגם כדי למצוא את היורה. אנחנו מסרבות לקבל טיעונים כאלה מהמשטרה. אנחנו דורשות ודורשים שהם יעשו את העבודה שלהם״.

בשבוע שעבר דיברנו כאן, ב"שיחה מקומית", עם שלושה גברים פלסטינים, כולם מובילי דעה ופעילים בנושא המאבק באלימות נגד נשים. שאלנו אותם מה הם כגברים יכולים לעשות ומה האחריות האישית של כל גבר במאבק הנוכחי.

אני רוצה לשאול אותך את אותה שאלה ששאלנו את עצמנו כגברים ערבים. מה את מצפה מאיתנו? מה אנחנו יכולים לעשות עוד כדי לתמוך במאבק למען שוויון וסיום האלימות המגדרית בחברה שלנו?

״הבקשה אליכם היא מאוד פשוטה, ולא קשה לביצוע. הבעת סולידריות עם הנשים הנאבקות עכשיו היא טובה וחשובה, אבל לא מספיקה. כל גבר אצלנו צריך להסתכל על הנושא כפי שהוא באמת. לא כנושא המשפיע רק על נשים, אלא גם עליו. לא להגיד ׳מסכנות הנשים האלה, צריך לתמוך בהן׳, אלא להגיד ׳גם אני משלם מחיר בגלל האלימות נגד נשים׳. חייבים לדבר בשיח הזה, כדי לגרום לגבר הממוצע להבין שלנושא יש עדיפות עליונה, לטובתו. נהוג לחשוב שבחברה פטריארכלית הגברים הם הנהנים, אבל זה פשוט לא נכון. גם הם משלמים מחיר על האלימות הזאת. אם הם לא יבינו זאת, האלימות נגד נשים תגיע בסוף למעגל האישי של כל אחד ואחת אצלנו״.