newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אין לנו את הפריבילגיה להיות מתונים בזמן שילדים מתים בעזה

בדיון על סוג השיח שהשמאל צריך לאמץ כדי להתקרב למיינסטרים, ומכבסת המילים שהופכת חייל וילד חף מפשע לשווים, אף אחד לא רואה אותנו הפלסטינים ממטר. תגובה לנדב לזר

מאת:

בין איום לרדיפה ברחוב, בין ניסיונות לינץ' לאשפוז בבית חולים, נשמעים פה ושם קולות הוגנים והגונים נגד הטבח בעזה. אך בין לבין, נשמעים גם קולות מוזרים, כמו מאמר האורח של נדב לזר, כאן בשיחה מקומית.

לזר טוען שעל השמאל לאמץ אסטרטגיה ברורה וארוכת טווח, שתבנה גשרים עם הימין המתון ושאר עם ישראל, תגדיל את מחנה השמאל ותוביל להידברות במקום למלחמת מכות עם כנופיות ימין בהנהגת ראפרים גרועים עם קריירה מדשדשת. עד כאן, איך אפשר להתווכח? מילים כדרבנות, חזק ואמץ. אלא שכרגיל עם השמאל המתנשא, אליה וקוץ בה. השמאל הישראלי מכה שנית, ודורש העמדה במקום.

לזר ממשיך ואומר שאין טעם להתלהם ולהשתמש בביטויים קשים בכל פעילות שמאלנית- שלטים בהפגנות, פוסטים בפייסבוק וטוויטר, ויכוחים עם ציונים וכן הלאה. שוב, קשה להתווכח. אסטרטגית האדם השקול והרגוע מתאימה לכל כך הרבה מקרים ומקומות, למה לא להחיל אותה גם על השמאל? כשחותכים אותך בכביש, עדיף להגיב ברוגע ולא לקלל. כשהפקיד/ה בחברת הכבלים/לווין/סלולר לא בא לקראתכם, אם מיד תתחילו לצעוק ולא תדברו ברוגע – זה ישיג בדיוק את התוצאה ההפוכה – סכום החיוב ימשיך לגדול מחודש לחודש, ואתם תמשיכו לגרד בפדחת תוך סינון "סססאמק".

שאלת השאלות היא, האם אפשר למתן עמדות, בזמן שכל כך הרבה אנשים נטבחים?

התשובה היא לא, חד וחלק. חמור מכך, מיתון העמדות עלול להשיג תוצאה הפוכה – תראו את מה שקורה עם מרצ. הרי השמאל הציוני חרט על דגלו את סילוף האמת ושימוש בטרמינולוגיה יותר "עדינה", אך כולנו רואים שהוא לא באמת מגדיל את כוחו. העובדה שהשמאל הציוני הוא לא באמת שמאל, אינה רלוונטית לעניינינו – גם מחנה פיקטיבי וצבוע, אם ישתמש באסטרטגיה נכונה, אמור לגדול, ולא להתכווץ למימדים של מפלגה קיקיונית עם יושבת ראש מבולבלת שתבחר לגנות דווקא את ראש ממשלת טורקיה בזמן שהצבא המוסרי בגלקסיית שביל החלב יורה ורוצח ילדים במכוון.

בעוד מחנה השמאל המפוברק ממשיך לדשדש למרות "מתינותו", המיינסטרים הישראלי מראה ניצני יודונאציזם. דוגמאות שחלפו מתחת לרדאר, רק מהשבוע שעבר: אולפני הטלוויזיה אירחו קופירייטרים דמיקולו, שהתגאו בקמפיין דמוניזציה גלובלי, חשוך, גזעני ואנטי-פלסטיני. "תעמולת המפלגה הנאצית נגד יהודים!" – הוא משפט שאני יודע שאף אחד לא יגיד.

ראש עיריית לוד עומד בהפגנת נגד פלסטינים תושבי העיר, שרק ביקשו להביע את כאבם לנוכח מצוקת בני עמם, צועק קריאות גזעניות, משלהב את השוטרים ומוביל גל מעצרים כנגד פעילים (שישה, שוחררו באותו לילה) משל היה מפקד המשטרה. שבוע לאחר מכן, האיש המוסרי הזה יפטר פסיכולוגית חינוכית אצלו בעירייה, רק כי הביעה את דעתה בפייסבוק (בזמן שהרבה עובדי רשויות שכותבים "מוות לערבים"- הסתה ברורה שדינה מעצר, נותרים ללא התייחסות); משטרת ישראל עצרה עד כה כשש מאות פעילים פלסטינים בתוך ישראל על השתתפות או ארגון הפגנות – ניסיון חשוך ופתטי לסתימת פיות, והדוגמאות עוד רבות.

אל מול גל היודונאציזם הגואה, שום אסטרטגיה מתונה לא תעזור. הניסיון להתקרב אל החושך לנצח ילווה בסיכון להידבקות, מהשפעה הפוכה.

אך מה שהפריע לי יותר מכל במאמרו המנומק לעייפה של לזר, הוא היעדר מוחלט של איזושהי התייחסות לפלסטינים תושבי ישראל – לזר פשוט לא רואה אותנו ממטר. למרות היותנו גם חלק ממחנה האנטי-מתקפה על עזה. לצערי הוא לא היחיד.

בהפגנה במוצ"ש בתל אביב, הודלקו נרות לזכר כל ההרוגים מאז החל הטבח, ילדים עזתים וחיילים – סימטריה מוחלטת, התעלמות מזעזעת מהקונטקסט. אי אפשר להשוות בין מות חייל, שנשלח להרוג פלסטינים, ואולי אף הספיק להרוג בטרם מת, למותם של פלסטינים בלתי מעורבים ולצפות מפלסטינים להיות נוכחים ולתמוך.

פעילי שמאל, גם אנטי ציונים מובהקים, ימהרו לגנות את פעילי חמאס מעל לכל במה – הם יקראו להם מחבלים, חלק מארגון רצחני. אך בבואם לחלוק כבוד למתים, הם ימהרו להזכיר את החיילים – קורבנות הכיבוש בעקיפין – ביחד עם חפים מפשע שנרצחו בכוונה תחילה, וידרשו מעמיתיהם הפלסטינים למאבק להצטרף. זוהי צביעות במיטבה. גם אם יימצאו פלסטינים שיהיו מוכנים לתמוך, המאסה הגדולה, אותה מאסה שאמורה להיות חלק ממחנה השמאל, כדי שכולנו נוכל לחיות כאן בשוויון ובסירוב להיות אויבים וכל זה, לא תהיה מוכנה להיות חלק מהאידאולוגיה הסימטרית והעיוורת.

בכל זאת, הסיבה האמיתית בגללה לזר רוצה לפנות לימין ולמתן את עמדות השמאל, פשוטה מאין כמוה: לזר הוא לא באמת איש שמאל אמיתי. להזכירכם, לכל טקסט יש סאבטקסט. לאחר שנכתב המשפט הבא: "אפשר למשל לבקר את פעולות צה"ל מבלי לבקר את החיילים, מבלי להדביק לצה"ל תארים מגונים, מבלי להשתמש באופן אוטומטי במונחים כמו 'טבח', 'פשע מלחמה' ו'רצח עם' שלרוב אינם מתאימים לסיטואציה ורק מעוררים אנטגוניזם", נותר רק להמשיך ולקרוא את שאר המאמר בחשדנות מתבקשת, לקרוא בין השורות ולהגיע להבנה ששוב קיבלנו הטפת פרופגנדה ציונית – אומנם במילים מכובסות והיפיות – אבל עדיין, ניסיון למחיקה של מאבק צודק בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. מרצ בתחפושת. מי אמר שהם לא היו בהפגנה בשבת?

* * *

מאמר תגובה זה נכתב ביום הראשון של עיד אל פיטר – יום בו צבא הכיבוש לישראל (צכ״ל), ולא צה״ל, רצח ולא הרג עשרה ילדים ששיחקו בגן במחנה אל-שאטא', שהם בכלל פליטים משג'עיה, בה התבצע טבח ולא הרג. בנוסף, עאהד, זכריה, אסמאעיל ומוחמד נרצחו ולא נהרגו על החוף, באמצע משחק כדורגל, ולא כי מישהו השתמש בהם כמגן אנושי. משפחת קילאני נמחקה כליל לאחר שמחבל-טייס ולא טייס F16 הרס את ביתה. התכחשות לאמת זו, והבחירה לסלף את האמת ולשנות טרמינולוגיה מעלה ספקות רציניות בדבר אמיתות כוונותיו של "המאבק".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf