בנוכחות כמאה משתתפים נחנך אתמול (ראשון) רחוב על-שם ישעיהו ליבוביץ (1903-1994) בגבעת רם בירושלים. בטקס נשאו דברים נשיא האוניברסיטה העברית פרופסור מנחם בן-ששון, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ונכדו של ליבוביץ יוחאי עופרן. עם חנוכת שם הרחוב הוכתר בהצלחה מאבק שנמשך שנים ארוכות לקריאת רחוב על שמו של ליבוביץ, חרף התנגדותם של גורמי ימין וחרדים בעיריית ירושלים. ירושלים היא העיר השנייה בארץ שבה נקרא רחוב על שם ליבוביץ אחרי שבשנת 2011 נקרא על שמו רחוב בהרצליה.

רחוב ישעיהו ליבוביץ בירושלים. (צילום: רענן שמש-פורשנר)

"עשיתי כל-מיני דברים בעירייה, אבל על כך גאוותי הגדולה", אמר לשיחה מקומית חבר מועצת עיריית ירושלים פפה אללו (מרצ) שהוביל את ההחלטה לקריאת רחוב על שמו של ליבוביץ בירושלים, "אני מתרגש כאילו שמו את שמי על השלט הזה". המשטרה נערכה להפגנות-נגד במהלך הטקס אך לבסוף אלו לא התקיימו.

יוחאי עופרן, נכדו של ליבוביץ, אמר בטקס: "ניתן היה להניח שזכרו של סבא יקהה עם השנים, שזכרו ישכח מלב, ששמו יפחת מאיזכורים יום-יומיים בעיתונות. באופן מפתיע, ככל שנוקפות השנים סבא מוזכר יותר ויותר. כמו כוכב רוקנרול שהחל למכור תקליטים לאחר מותו".

עופרן סיפר על שיחת טלפון שקיבלה אמו לפני מספר שבועות מצעיר בן 19 שסיפר לה שהחליט לקבל עליו עול תורה ומצוות לאחר קריאה בכתביו של ליבוביץ: "לכולנו הגיעו ומגיעים סיפורים מהסוג הזה זה שנים ארוכות, אבל מה שמיוחד במקרה הזה הוא שאותו צעיר נולד אחרי שסבא מת וכל ההכרות שלו איתו הינה מקריאת כתביו. בכך מתקיים בסבא הציטוט המוכר מהתלמוד הירושלמי 'אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן' (שקלים י"א א')".

> לא בשמי, למרות שאני מעריך את הרצון שלכם להגן עלי

יוחאי עופרן, נכדו של ישעיהו ליבוביץ, "ככל שנוקפות השנים סבא מוזכר יותר ויותר" (צילום: רענן שמש-פורשנר)

רחוב ליבוביץ החדש נמצא צמוד לקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, המקום בו ליבוביץ לימד וחקר במשך רוב חייו. הסמליות במיקום זה הייתה ברורה לכל הנוכחים בטקס, שחיפשו משמעויות נוספות ברחוב: "אולי לא במקרה קראתם על שמו של ליבוביץ רחוב ללא מוצא", אמר פרופ' בן-ששון. "יש הרואים בדרכו של ליבוביץ דרך ללא מוצא, אך דווקא כיוון שהיא דרך ללא מוצא היא דרך שכל הדרכים האפשריות ממנה ואליה. לא לחינם שמתם אותו ליד דרך מנחם בגין, הוא מצא בסתירות את הדרך להסביר את העולמות שלו".

ראש עיריית ירושלים ניר ברקת בטקס. טשטש בגסות את עמדותיו הפוליטיות של ליבוביץ. (צילום: רענן שמש-פורשנר)

קיימת סתירה מובנית באירוע ממלכתי מסוג זה שהתרחש אתמול לבין אישיותו האופוזיציונרית של ליבוביץ. ואכן, הדוברים בטקס אתמול לא התייחסו כלל לסוגיות השנויות במחלוקת בהגותו של ליבוביץ ובפועלו הציבורי, אותן סוגיות אשר הובילו לעיכוב של עשרים שנה בהנצחת זכרו של ליבוביץ בירושלים: לא הוזכרו התבטאויותיו נגד כיבוש השטחים הפלסטינים, קריאותיו לסרבנות המונית ומאורגנת, התנגדותו לקדושת הטקסים והאדמה ביהדות הלאומית, שנאתו לנצרות וכמובן ביטויי הלשון שהכעיסו רבים כגון "יודונאצים" ו"הדיסקו-כותל".

הגדיל לעשות ראש עיריית ירושלים, אשר בדבריו טשטש בגסות את העמדות הפוליטיות של ליבוביץ: "הוא היה חבר ההגנה וקצין בצה"ל, לחם למען זכויות עובדים, לחם בשחיתות השלטונית, פעל למען דו-קיום בין דתיים וחילונים ונכנס גם לנושאים פוליטיים". למשמע דברים אלה נזכרתי בדברים שכתבה לידיעות אחרונות יעל גבירץ יום לאחר מותו של ליבוביץ: "הוא תיעב פשרות, באותה מידה שנא נימוסי לשון ובכך פטר גם את יריביו מהחובה לשמור על נימוסים כאלה".

"ליבוביץ לא צריך את הכבוד הזה", אמר לי אחרי הטקס פפה אללו. הוא הצביע לכיוון הספרייה הלאומית בגבעת רם והוסיף: "כל מה שהיה חשוב לו להנצחתו נמצא שם. זה אנחנו בירושלים שצריכים את הכבוד הזה, אנחנו אלה שצריכים להצהיר שהוא חלק בלתי-נפרד מאיתנו".

הערה לסיום: הרחוב שנחנך אמש הינו הרחוב השני בירושלים שנקרא ליבוביץ (אחרי רחוב צבי ליבוביץ). בעיר שפחות חמישה אחוזים מרחובותיה נקראים על שמן של נשים ראוי להכריז על רחוב ליבוביץ השלישי – על שמה של נחמה ליבוביץ, מורה לתנ"ך ופרשנית מקרא שהשפיעה ישירות על דור שלם של מורות ומורים לתנ"ך.