newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

איפה הייתה אורלי לוי כשהבוס שלה הסית בפראות נגד הציבור הערבי?

רגע לפני שמכתירים את אורלי לוי למנהיגה הבאה של השמאל ראוי לזכור: למרות פעילותה החברתית המבורכת, היא בחרה להתייצב בקצה הלאומני של הפוליטיקה. על השמאל להחליט אם הוא מחנה אידיאולוגי או אוסף אקלקטי של מגזרים

מאת:

מאז הודיעה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס על פרישתה ממפלגת ישראלת ביתנו, כיוון שדרישותיה החברתיות לא נענו במסגרת המו"מ הקואליציוני לקראת הצטרפותה של מפלגתה לממשלה, היא זוכה לביטויי אהדה גורפים – בעיקר ממחנה השמאל. עד כדי כך שכבר ראיתי הצעות להקים סביבה פלטפורמה פוליטית חדשה, שתאגד את "הכוחות הפרוגרסיביים" נגד כוחות האופל. השמאל, כמו השמאל, ממשיך לחפש את מושיעיו בין שורות הימין.

למעשה, לוי היתה אחת מחברי הכנסת האהודים ביותר בקרב רבים מחברי בשמאל לאורך כל שנות כהונתה בכנסת, בזכות הפעילות והמחויבות החברתית המובהקת שלה.

החיבוק של השמאל לאורלי לוי אולי מובן, אבל גם מעלה שאלות שחייבים להתייחס אליהן. בדיוק כמו החיבוק המזרחי למירי רגב כשהיא מדברת על תקציב לתרבות בפריפריה. בדיוק כמו החיבוק לבוגי יעלון.

> תגובה: למה אני מפרגן לאורלי לוי

ח"כ אורלי לוי-אבוקסיס בדיון ב"ביום הדיור הציבורי" בכנסת (צילום: נטע ריבקין פנטון)

בחרה צד במפה הפוליטית. ח"כ אורלי לוי-אבקסיס בדיון ב"ביום הדיור הציבורי" בכנסת (צילום: נטע ריבקין פנטון)

החיבוקים האלה מובנים כי בשלטון אולטרה קפיטליסטי אנחנו בהחלט מברכים על כל קול חברתי בכנסת. ועל רקע האדישות – שלא לומר ההכחשה – הכללית לדיכוי המזרחי, אנחנו נאחזים בכל קול שלא רק מכיר אלא גם (נכון לעכשיו ברמת ההצהרות) מבקש לעשות משהו בעניין. וכן, אנחנו גם מעדיפים אנשים שחושבים שהוצאה להורג זה רעיון פחות מוצלח מאשר אלה שנעמדים אוטומטית לצד הרוצח.

מחנה אידיאולוגי או פעולה בצופים

התגובות האלה מובנות. אבל האקפט המצטבר שלהן הוא שבמקום מחנה אידיאולוגי עם תפיסת עולם קוהרנטית, אנחנו מוכנים בכל רגע נתון להתפרק לקרעי "מגזרים" ולהיות אסירי תודה על הפירורים שמקבל מרכיב אחד בפוליטיקה הגדולה שלנו. אנחנו מוכנים ברגע להיות "חברתיים" ולחבק את "החברתיים האחרים", ולסלוח להם שהכיבוש לא מעניין אותם, כי "הלב שלהם במקום הנכון" והפעילות החברתית שלהם משמעותית. בזאת אנחנו נופלים למקום של אנשי ה"לא שמאל ולא ימין" ומשתפים פעולה עם הדה-פוליטיזציה המסוכנת של המציאות הישראלית, שמשרתת תמיד, אבל תמיד את הימין.

אורלי לוי בחרה צד במפה הפוליטית. צריך להכיר בכך בפה מלא. לאורך השנים נשמעו הרבה טענות על כך שהיא ניסתה קודם לברר את סיכוייה במפלגת שמאל כלשהי ומשלא נענתה פנתה למפלגתו של ליברמן. הטענה הזו לא ברורה לי: האם לוי ניסתה להתפקד למפלגת שמאל, להיות פעילה בה, להציג את משנתה ואת פעילותה, לגבש סביבה חוג תומכים ולבנות לעצמה מעמד בה, או שציפתה שישריינו לה מקום ללא כל קרדיט ציבורי מוכח, פשוט על סמך הייחוס המשפחתי שלה, כפי שעשה כנראה ליברמן?

אין להכחיש: הניסיון מוכיח שלמזרחים קשה יותר לפלס דרך בתוך מפלגות השמאל במעלה הסולם. יעיד על כך אבי דבוש, אחד הפעילים החברתיים המסורים והמחויבים ביותר – ודאי שלא פחות מלוי-אבקסיס – שכבר מזמן היה צריך להתברג אל תוך צמרת ההנהגה של מרצ. אבל דבוש, בניגוד ללוי, לא חיפש קיצורי דרך לכנסת כעלה תאנה במפלגה ימנית קיצונית, אלא ממשיך לעבוד בחריצות ובהתמדה במרצ מתוך נאמנות למערכת ערכים שלמה שהסוגיה החברתית היא מרכיב חיוני אך לא בלעדי בה.

לוי, לעומת זאת, בחרה בקצה הלאומני, הפשיסטי, של המפה הפוליטית. ושם היא היתה אדישה להסתה הפרועה של הבוס שלה נגד האזרחים הפלסטינים, אולי הפרועה ביותר שידענו אי פעם. ואנחנו היינו אדישים לאדישות שלה, כי "היא עשתה פעילות חברתית חשובה".

הפרישה שלה ראויה להערכה, אבל יש מקום לשאול מה היה קורה אילו היתה מקבלת, לפחות חלקית, את דרישותיה החברתיות אבל מצביעה בעד חוק המוות לערבים שליברמן ונתניהו סיכמו עליו. בדיוק כשם שעלינו להצביע שוב ושוב על מחיר ההישגים המזרחיים (התיאורטיים בשלב הזה) של מירי רגב. את הדיון על השאלות האלה אפשר יהיה לעשות רק כאשר נתנהל כמחנה אידיאולוגי, ולא כקובץ אקראי של מטרות עם כוונות טובות. מחנה אידיאולוגי אומר שבין חלקי הפסיפס המרכיבים את המשנה הפוליטית ההוליסטית שלך יש קשרים ערכיים. זה אומר שאי אפשר לבודד מרכיב אחד ולהתעלם מהיתר כשנוח. גם כאשר מדובר בחברת כנסת מצוינת בדרכה כאורלי לוי.

ובלי קשר, שמחה בשבילה שיצאה ממאורת הנחשים הזו ומאחלת לה הרבה הצלחה.

> "יש למרצ נקודות עיוורון, אבל עכשיו מרצ זה גם אני" – ראיון עם אבי דבוש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf