newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדרישה של הכפר הפלסטיני שמאתגרת את כל מפעל ההתנחלויות

99.76 אחוז מ"אדמות המדינה" בגדה מוקצות להתנחלויות. אלא שתושבי הכפר א-נחלה (ליד בית לחם) דורשים שישראל תקצה להם את אדמתם שהופקעה, לפי החוק הישראלי, ולא למתנחלים. "זה קצת כמו אסירים שמתדיינים עם הסוהרים שלהם", אומרים בתנועת "שלום עכשיו"

מאת:

הסיפור של אדמות הכפר א-נחלה, כפר פלסטיני הצמוד לבית לחם מדרום, אינו יוצא דופן בהיסטוריה של הכיבוש הישראלי בגדה המערבית. זהו אחד מכפרים רבים שתושביו גילו יום אחד שהשלטונות הישראליים הכריזו על נתח נכבד מאדמותיהם כ"אדמות מדינה", ניסו לבטל את רוע הגזירה במערכת המשפט הצבאית ואזרחית הישראלית, נכשלו, ועכשיו כל מה שנותר להם לעשות הוא לחכות ולראות מתי יעלו הבולדוזרים על האדמות, יישרו אותן ויכשירו אותן להקמתה של התנחלות ישראלית חדשה או להרחבתה. זה קרה בכל כך הרבה מקומות, אין סיבה שזה לא יקרה גם בא-נחלה.

אלא שבא-נחלה מקווים לתפנית בעלילה. במקום לדרוש את ביטול ההכרזה על אדמות הכפר שלהם כ"אדמות מדינה" – מהלך שכאמור נוסה ונכשל – הם מבקשים עכשיו שהאדמות האלה יוקצו להם, לתושבים הפלסטינים, ולא להקמת שכונה חדשה של התנחלות אפרת. הם הרי השכנים הישירים, יש להם זיקה ישירה לקרקע, האדמות נמצאות בלבו של המרחב האורבני של בית לחם, ולכן עיקרון השוויון דורש שהאדמות יוקצו להם. הרי "המדינה", כלומר ישראל, אינה יכולה לנקוט באפליה. להפך, בתור כוח כובש, ישראל מחויבת להגן על תושבי האזור הכבוש, לא להפלות את תושביו לרעה.

בתנועת "שלום עכשיו", ששלחה מכתב לאלוף פיקוד מרכז בשם התושבים בדרישה להקצות את "אדמות המדינה" באזור א-נחלה לתושבים פלסטינים, אומרים שזה מהלך משפטי תקדימי שעשויות לו משמעויות מרחיקות לכת. "זהו מהלך בעל פוטנציאל להשפיע דרמטית על יכולתה של ממשלת ישראל לנצל את האדמות הציבוריות בשטחי סי למטרות התנחלות", אומר עו"ד מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של תנועת "שלום עכשיו". "לכל הפחות, נוכל לדרוש שוויון בהקצאות".

במלים אחרות, אם המהלך הזה יצליח, הוא עשוי לקרוא תיגר על ההיגיון של מפעל ההתנחלות בגדה ולהסיט אותו לכיוון לחלוטין לא צפוי.

באזור בית לחם חיים קצת יותר מ-250 אלף פלסטינים וכ-87 אלף יהודים, תושבי גוש עציון. אבל למרות שהיהודים מהווים רק 25 אחוז מהתושבים, הוקצו להם עד היום 55,000 דונם של "אדמות מדינה", לעומת 620 דונם שהוקצו לפלסטינים. 99 אחוז מול אחוז בודד לפלסטינים

מאז שבג"צ אסר על הפקעת אדמות פלסטיניות פרטיות לטובת הקמת התנחלות, בפסק דין אלון מורה המפורסם ב-1979, ממשלות ישראל לדורותיהן אימצו דרך אחרת, ויעילה מאוד, להקמת מאות התנחלויות בכל רחבי הגדה המערבית ורצועת עזה. תוך הסתמכות על החוק העות'מני ועל שלל חוקים ותקנות, ישראל הכריזה על יותר ממיליון דונמים בגדה כאדמות מדינה, ואחר כך הקצתה את אותן אדמות להקמת התנחלויות, לישראלים בלבד.

על הנייר, ישראל איפשרה לבעלי הקרקע הפלסטינים לערער על ההחלטה להכריז על אדמותיהם כ"אדמות מדינה". בפועל, הסיכוי של הפלסטינים להחזיר לעצמם את אדמותיהם היה אפסי. אבל בעוד מהלך ההכרזה על "אדמות מדינה" היה גלוי, מהלך הקצאת האדמות האלה לצורך הקמת התנחלויות היה למעשה חסוי מעין. בניגוד למצב בישראל, המינהל האזרחי בגדה המערבית אינו כפוף לחובת מכרזים, וכך הוא יכול להקצות "אדמות מדינה" ללא שום ביקורת של ממש וללא שום מחויבות לערכים כמו שוויון והיעדר אפליה.

את התוצאה אפשר לראות בשטח. כ-1.4 מיליון דונם משטח הגדה המערבית רשום כ"אדמות מדינה". מאז 1967, הקצה המינהל האזרחי כ-676 אלף דונם מתוך האדמות האלה לבנייה.

בעקבות עתירות של עמותת "במקום", של האגודה לזכויות האזרח, של התנועה לחופש המידע ושל "שלום עכשיו", נחשפה בשנים האחרונות החלוקה הפנימית של ההקצאות האלה. באורח ממש מפליא, 99.76 אחוז מהן – 674,459 דונם – הוקצו לטובת התנחלויות ישראליות. 0.24 אחוז – כ-1,625 דונם – הוקצו לטובת פלסטינים. וגם כבשת הרש הזו נועדה למעשה לטובת הרחבת התנחלויות: פלסטינים שהוזזו מאדמותיהם לטובת הקמת התנחלויות קיבלו "פיצוי" בדמות "אדמות מדינה", שייתכן שנגזלו בתורן מפלסטינים אחרים.

הסיפור של אדמות א-נחלה הוא דומה. ב-1999 הודיע הרמטכ"ל דאז משה (בוגי) יעלון על הרחבת שטח השיפוט של התנחלות אפרת לכיוון צפון-מזרח כך שיכלול גם 1,700 דונם בלב אזור המיושב בצפיפות על ידי ערים וכפרים פלסטיניים: בית לחם, בית ג'אלה, בית סחור והכפרים שמדרום לה. ב-2004 הכריז המינהל האזרחי על 1,300 דונם מתוך השטח הזה כעל "אדמות מדינה". בעלי הקרקע עתרו לבג"צ נגד ההכרזה, ואחרי דיונים ארוכים, ב-2014 דחה בג"צ את העתירה, אחרי שמאה דונם "שוחררו" והוחזרו לבעליהם.

במהלך הדיונים טענו הפלסטינים שעצם ההכרזה על השטח כ"אדמות מדינה" היא בגדר אפליה, משום שברור שהאדמות יוקצו למתנחלים יהודים ולא להם. חגית עופרן מצוות המעקב ב"שלום עכשיו" מספרת שנציגי המדינה הסבירו לבג"צ שהם לא יודעים למי האדמות יוקצו, והשופטים אמרו שהם לא יכולים לפסוק "על סמך ספקולציות" שהאדמות יינתנו למתנחלים. בדצמבר האחרון, ה"ספקולציה" הפכה למציאות. המינהל האזרחי הודיע שבכוונתו להקצות 1,200 דונם למשרד השיכון לצורך הקמת שכונה חדשה של התנחלות אפרת. המלה "שכונה" קצת מטעה. ה"שכונה" הזו, שזכתה לשם "גבעת עיטם", נמצאת במרחק של כשני קילומטר בקו אווירי מהבתים הכי קרובים של אפרת, ולמעשה מדובר בעיר קטנה: 2,500 יחידות דיור, כמספר כל יחידות הדיור באפרת היום.

אבל הפעם "שלום עכשיו" והעותרים הפלסטינים לא נתפסו בהפתעה. עוד לפני ההודעה על הקצאת השטח למשרד השיכון לצורך תכנון השכונה, הם קיבלו התחייבות מהמדינה שיקבלו עליה הודעה מראש כדי שיוכלו לערער עליה. זה בדיוק מה שהם עשו עכשיו. במכתב שנשלח לאלוף פיקוד מרכז נטען שההקצאה לטובת הרחבת התנחלות אפרת אינה חוקית ואינה סבירה, ולכן צריכה להתבטל. אם צריך להקצות את האדמות האלה, נכתב שם, צריך להקצות אותן לפלסטינים. מכתב מקביל נשלח למשרד השיכון ובו בקשה שלא להתקשר עם אף גורם עד שתיפול החלטה לגבי הקצאת הקרקעות.

על המכתב חתומים, יחד עם "שלום עכשיו", כ-15 פלסטינים המתגוררים באזור, חלקם ירשו את האדמות ממשפחותיהם, חלקם רכשו אותן במהלך השנים. במכתב מודגש שוב ושוב שהם אינם מכירים בחוקיות מהלך ההכרזה על השטח כ"אדמות מדינה", אבל "בלית ברירה" הם מבקשים שהאדמות יוקצו להם, לעיבוד חקלאי או לצרכי פיתוח.

ההתנגדות להקצאת השטח לצורך הרחבת התנחלות אפרת מנומקת בשלושה נימוקים. הראשון הוא שסעיף 55 באמנת האג מטילה על הכוח הכובש לשמור על נכסי הציבור בשטח הכבוש. לכן, גם אם ההכרזה על השטח כ"אדמות מדינה" היתה מוצדקת מבחינה חוקית, הרי העובדה שהן מוקצות אך ורק למתנחלים שבאו מהמדינה הכובשת ולא לנכבשים היא פסולה.

הנימוק השני הוא תכנוני. למכתב צורפה חוות דעת של האדריכל אורי רייכר, שקובע כי אדמות א-נחלה הן "עתודת הקרקע היחידה בלב העיר האזורית" בית לחם, ולכן פיתוח האזור "צריך להיות משויך" לבית לחם. הקמת שכונה יהודית-ישראלית בלב האזור הזה, אומר רייכר, תקטע את הרצף הטריטוריאלי של תושבי האזור ותפגע ברקמת החיים שלהם. מבט קצר על המפה מראה שזה אכן המקום. השכונה המיועדת היא אי של ממש בלב אזור עירוני וכפרי פלסטיני צפוף.

אבל הטיעון המעניין ביותר הוא טיעון האפליה. באזור בית לחם, נכתב שם, חיים קצת יותר מ-250 אלף פלסטינים וכ-87 אלף יהודים, תושבי גוש עציון. אבל למרות שהיהודים מהווים רק 25 אחוז מהתושבים, הוקצו להם עד היום 55,000 דונם של "אדמות מדינה", לעומת 620 דונם שהוקצו לפלסטינים. 99 אחוז מול אחוז בודד לפלסטינים. "דת, גזע ולאום הם שיקולים זרים" של הרשויות המוסמכות, מצטט המכתב מפסיקת בג"צ. המספרים האלה, באזור בית לחם ובגדה בכלל, מלמדים שמדובר ב"אפליה פסולה על רקע גזעני/לאומי".

ספרד טוען שהמהלך הזה הוא בבחינת "איתגור של שיטה מרכזית להרחבת התנחלויות". הוא מאמין שכמו בדרישות לפנות בנייה לא מורשית בעמונה, גבעת האולפנה ומקומות אחרים, המהלך הזה, אם יצליח, יעמיד מגבלה בפני ההתנחלויות שלא היתה קודם.

אבל נדמה שיש כאן יותר מכך. כשהימין הופך את הסיפוח של שטחי סי או של הגדה המערבית כולה למטרה ראשונה במעלה מיד אחרי הבחירות, אם הוא אכן יישאר בשלטון, עולה באופן משמעותי מאוד השאלה מה צריכה להיות האסטרטגיה של הפלסטינים ושל ארגוני זכויות האדם מול הסיפוח. ייתכן שהמהלך הזה בגבעת א-נחלה, שאינו מכיר בהפקעת האדמות אבל באותה עת מנסה להתמודד עם המשמעות שלה, הוא סנונית ראשונה בכיוון חדש.

ההחלטה לדרוש "הקצאה שוויונית" של אדמות שלמעשה הופקעו לא עברה בלי ויכוח, מספרים עופרן וספרד. "זה קצת כמו אסירים שמתדיינים עם הסוהרים שלהם", אומר ספרד, "ההפקעה היא אסורה, אבל זה המצב". ובכל זאת, מסכמת עופרן, אם ישראל אכן תספח את שטחי סי ותחיל עליהם את החוק הישראלי, סביר מאוד שלשלטון הישראלי "יהיה מסובך יותר" לקיים אפליה כל כך בוטה בניהול "אדמות מדינה", כפי שבאה לידי ביטוי בשכונה החדשה בא-נחלה. ייתכן שזו בדיוק הסיבה שבגללה ישראל, אפילו תחת שלטון ממשלה ימין נטו, חוששת כל כך מהמהלך הזה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf