newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מיכאל בן ארי מגיע להרביץ פחד ועוצמה יהודית במחנה יהודה

מלווה בבנצי גופשטיין ובקומץ פעילים, הגיע מיכאל בן ארי לסיור בחירות בשוק מחנה יהודה. בין סיסמאות ה"כהנא חי" לבין קריאות הטרנספר, הצלחתי אפילו לנהל שיחה עם פעיל להב"ה צעיר שהגיע לתמוך בו

מאת:

סיור בחירות בשוק מחנה יהודה בצהרי יום שישי. אין דבר בנאלי מזה. פוליטיקאים שנזכרים לפתע שהם זקוקים לקולו של העם, באים לחפש אותו בין דוכני השוק. כי "העם" תמיד נראה ססגוני ואותנטי יותר בין הררים של עגבניות ומלפפונים, הרבה יותר מאשר כשהוא מפגין, מותש וזועם, על הריסות בתיו בגבעת עמל, למשל, או במאהל דולף בארלוזורוב.

והיום תורו של מיכאל בן ארי, שיתמודד בבחירות הקרובות בראש תנועת "עוצמה יהודית". בבחירות האחרונות הוביל בן ארי, ביחד עם אריה אלדד, את מפלגת "עוצמה לישראל" שלא עברה את אחוז החסימה. אז עכשיו עוצמה ישראלית אאוט, ועוצמה יהודית אין. ומי מתאים יותר מיו"ר ארגון להב"ה, בנצי גופשטיין, ללוות את הסיור הזה כדי להבהיר בדיוק על כמה עוצמה יהודית הם מדברים.

> ליברמן לא לגיטימי

תומכי בן ארי ממתינים לבואו. צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס

תומכי בן ארי ממתינים לבואו. צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס

מיכאל בן ארי ובנצי גופשטיין בסיור בחירות בשוק מחנה יהודה. (צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס)

מיכאל בן ארי ובנצי גופשטיין בסיור בחירות בשוק מחנה יהודה. (צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס)

הסיור אמור לצאת לדרכו באחת עשרה בבוקר. כעשרים דקות קודם לכן מגיע למקום גופשטיין עם קומץ תומכים, לא יותר מעשרה, כולם בחורים צעירים חובשי כיפות, ומתחילים להתארגן בכניסה לשוק מכיוון רחוב יפו: לובשים חולצות של להב"ה ו"עוצמה יהודית", מצטיידים בדגלים, מחלקים ביניהם פלאיירים לחלוקה. אחרי כרבע שעה מגיע גם חתן האירוע, בן ארי, ומפקח על ההתארגנות. כמה עוברי אורח עומדים להצטלם איתם סלפי. שתיים-שלוש תמונות, והחבורה יוצאת לדרכה לכיוון השוק המרכזי.

השוק עמוס מאוד. בן ארי או לא בן ארי, השבת עומדת בפתח ואנשים באו לעשות קניות. החבורה מפלסת את דרכה בתוך ההמון תוך שירת "אל תירא ישראל אל תירא / כי גור אריה הלא אתה". עם ישראל בשוק לא נראה ירא או מפוחד, אלא בעיקר ממהר. אבל סוד הקסם של בן ארי והסחורה שהוא מוכר תלויים במידה לא מבוטלת בפחד, ועל כן, למרות השירה הנחושה, הוא עוצר כל כמה עשרות מטרים ומסביר למה, בעצם, הם צריכים לפחד מאוד. מהכיבוש של ישראל מבפנים, מאויבי צה"ל, מאלה שלא נותנים לצה"ל לנצח, מחנין זועבי, מהפליטים והזרים. שק הפחדים של גור האריה הזה מפתיע בגודלו.

רק לא הקרן החדשה

בסך הכל, בן ארי וגופשטיין מתקבלים באהדה בשוק. אנשים עוצרים ללחוץ יד, לאחל בהצלחה. אם היו כאלה שסיסמאות הקרב של בן ארי עוררו בהם אי נוחות, הם חלפו על פניו מבלי לתת לזה ביטוי. מישהו לידי קורא "תותח על זה! יזרוק את כל הערבים לים!". אחר מפציר בו לחזק את נתניהו. "בטח", עונה בן ארי בחיוך. "נחזק אותו להיות איתנו, נחדיר בו עוצמה יהודית".

אני צועדת ליד אחד הפעילים של להב"ה, ואנחנו מתחילים לדבר. הוא בן 19, עושה רושם של בחור עדין מאוד, אינטליגנטי ומאיר עיניים. הוא מבין שאני כותבת לאתר שמאל, ולא מסתייג משיחה; רק מבקש שלא להופיע בתצלומים וגם שלא אזכיר את שמו.

"תגיד", אני שואלת, "מה מושך אותך בבן ארי? מה מדבר אליך במה שהוא אומר?". "שהוא יחזיר את המדינה להיות מדינה יהודית", הוא עונה בביטחון. "הוא בא לכאן לפגוש את העם. כאן הוא נמצא".

"אני לא זוכרת ששמעתי את בן ארי או גופשטיין אומרים משהו על המצב הכלכלי והחברתי בארץ, נניח. אפשר לפגוש את העם בלי שום אמירה חברתית?"

"תראי, כל המחאה החברתית הזו ממומנת כולה על ידי הקרן החדשה. אני גם אם יהרגו אותי לא אגיע להפגנה שהקרן החדשה מעורבת בה. וחוץ מזה, המפתח הוא בחינוך יהודי. ברגע שיהיה כאן חינוך יהודי כמו שצריך, ייפתרו גם הבעיות האלה".

אנחנו ממשיכים לדבר תוך כדי תנועה, בסוף התהלוכה הקטנה של בן ארי וגופשטיין. עכשיו שירת ה"אל תירא" פינתה מקומה ל"עוד כהנא חי". בן ארי מרים כוסית לכבוד שבת, ועל הדרך שולח את כל הפלסטינים להקים מדינה בסוריה. תוך רגע הוא מבין שפספס הון פוליטי זמין יותר, מתקן את עצמו ושולח אותם להקים מדינה בצרפת.

> מה כל כך "אמיץ" בלעג על הנביא מוחמד?

בן ארי ותומך, בשוק מחנה יהודה. צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס

בן ארי ותומך, בשוק מחנה יהודה. צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס

ברקע מאחור אני עוד מצליחה לשמוע את קולו של אביהו מדינה שר "תן לזמן ללכת, תחלוף גם השלכת, ותשוב תראה אביב חדש שמח לקראתך", מתוך אחד מדוכני הדיסקים המזויפים. אני מודה בלב לאביהו מדינה וממשיכה לדבר עם בן שיחי. העמדות שלו ברורות: ארץ ישראל לעם ישראל, וכל כלי לגיטימי בדרך למטרה הזו. כן, הוא בהחלט מדבר על טרנספר בכוח, אם לא ישתכנעו לעזוב מרצון. מישהו שמאזין לשיחה שלנו מאחור מזהיר אותו שהוא נופל לפח של שמאלנים. גם גופשטיין, שחולף לידינו כמה פעמים, לא נראה מרוצה במיוחד מהשיחה הזו ומנסה לרמוז לבן שיחי להמשיך הלאה, אבל אנחנו ממשיכים לדבר.

בחור צעיר בן 19, נבון ומאיר עיניים, רדוף כולו. הערבים כולם קמים עלינו להרגנו בכל יום, השמאל מסרס את צה"ל וחותר תחתיו, הגוף היהודי הפך הפקר בידי מבקשיו. אצלו, בניגוד לשני הגברים בראש הצעדה, הפחד הזה נשמע כנה מאוד: הוא באמת חי בתחושה של סכנה קיומית המרחפת מעל ראשו של העם היהודי בישראל. הוא באמת לא מצליח להבין את ההיגיון של אלה שבעיניו בוגדים בעמם וכובלים את ידי הצבא ומונעים ממנו לעשות סוף סוף את מה שצריך לעשות.

הוא גר בהתנחלות בגדה המערבית, ולטענתו יש לו גם חברים פלסטינים שיוצאים איתו ביחד גם לבילויים משותפים, סרטים וכדומה.

"מה היית עושה אם היית צעיר ערבי שמשפחתו גרה כאן מדורות, ופתאום כופים עליהם ריבונות של מדינה שלא מכירה בהם? מדינה שלוקחת להם את האדמות, מפלה אותם?" אני שואלת. "חד משמעית הייתי הופך למחבל מתאבד" הוא מפתיע בתשובה סטייל אהוד ברק, אבל מיד משלים: "לכן השאלה היא איזה קיצוניים ינצחו. אני קיצוני, בהחלט כן. כי הקיצוניים יקבעו מה יהיה פה בסופו של דבר".

הוא באמת נראה לי הגון, הבחור הזה. אני שואלת אותו אם קריאות ה"מוות לערבים" לא גורמות לו להתחלחל. לא, הוא משיב. הוא יכול לצעוק אותן בעצמו. אני שואלת אם היה פעם מעורב בעצמו באקט אלים כלשהו. הוא משיב בחיוב, ומזהה את הפקפוק בעיניים שלי. הוא מאשר שוב, ואולי לראשונה בשיחה בינינו אני מרגישה שהוא נאבק בכוח שלא להשפיל מבט.

עוצמה מסוג אחר

הצעדה הקטנה של גופשטיין ובן ארי התפזרה כבר בינתיים, וגם אנחנו נפרדים בברכת שבת שלום אחרי שהספקנו לצטט זה לזה פסוקים ומבואות מהתנ"ך, על בריאה בצלם וכבוד האדם מזה, ועל עם ישראל וחרבו ועל הבטחות אלוהיות מאידך. רגע לפני שאנחנו מתפצלים הוא אומר לי בהפתעה: "רגע! את בכלל אמורה להיות אשכנזיה! השמאלנים הם אשכנזים, לא?!". "כמו גופשטיין, אתה מתכוון?", רציתי לשאול אותו, אבל חייכתי והמשכתי בדרכי.

בדרך לתחנת האוטובוס אני נזכרת בדבריו המוארים של הרב דוד מנחם בהפגנה שהתקיימה בכיכר ציון לפני כמה שבועות, אחרי הצתת בית הספר הדו לשוני. הוא סיפר על עצמו כנער, לפני למעלה מעשרים שנה, כאשר עמד בהפגנות מעין אלה אבל מהצד השני, אכול שנאה ומוסת. ואז אמר לו מורו את המילים שככל הנראה שינו את חייו: "הדרך הזו של השנאה מתחילה בשנאה כלפי מי שלא במפלגה שלך, אחר כך אתה שונא את מי שבאותו המחנה אבל לא מיישר קו, אחר כך את המשפחה שלך, ובסוף אתה נשאר רק עם עצמך ושונא את עצמך". "הילדים האלה שהציתו, יכלו להיות אני", הוא אמר.

המילים האלה של הרב מנחם מלוות אותי כל הדרך הביתה, ואני מקווה בכל לבי שהן יעשו את דרכן גם לאוזניו של בן שיחי. "תקשיב לו", אני רוצה לומר לבחור שאת שמו לא שאלתי. "הנה לך עוצמה יהודית".

> משפחתו של יואב חטב, שנהרג בפיגוע בפריז, רק רוצה להתאבל עליו

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

טסט

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf