יומני לורד בישראל-פלסטין, פרק שני: קזינו סן רמו

יובל בן-עמי וחבורתו מנסים לעשות את הבלתי אפשרי: להרים פרוייקט הוקרה דו-לאומי ודו-לשוני לזמרת לורד. הבעיה העיקרית כרגע היא שהחבורה עצמה היא חד-לאומית וחד-לשונית בעליל. איך פותרים את זה?

מאת:

IMG_3410

שבוע לאחר המשתה התימני, נפגשתי עם ירון כדי לדון בפרטים. "יש לי כותרת לקצר נגן", אמרתי לו, "אני רוצה שהוא יקרא 'העונה לתספורת קצרה', זה שם של שיר של לורד, בעיני הוא הכי מוצלח שלה".

ירון היה בסבבה עם זה.

כמובן שהיה עוד משהו "אני רוצה שהוא יקרא 'העונה לתספורת קצרה' גם בערבית. אני רוצה שזאת תהיה קופרודוקציה ישראלית-פלסטינית. כל מה שקשור ללורד יוצא מכלל שליטה ברמה התקשורתית. העולם עשוי להתעניין בזה, ואם הוא מתעניין, אני לא רוצה שזה יהיה רק ישראלי, יהודי ועברי. עברתי את השלב הזה".

 

> יומני לורד: כל פרקי הסדרה

ישבנו בקפה שמול דירתי, בלב ליבה של תל אביב. הסביבה כאן היתה עוד יותר הומוגנית מאשר בכרם. אין לדעת מאילו רקעים באים אנשים, אבל כולם לפחות נראו מרכז תל-אביביים אשכנזים ויהודים כמונו. ירון, בחור פתוח מכל בחינה, זרם גם עם זה. "יש לי קשר למירה עוואד", הוא אמר. "אולי היא תרצה להצטרף".

אלה היו חדשות נפלאות מכדי להכילן. "אדיר!" הכרזתי, "אז יש לנו את מירה עוואד, עכשיו רק צריך מישהו שיתרגם כמה שירים לערבית בשבילה".

"זה לא שיש לנו את מירה עוואד", צינן ירון את התרגשותי, "יש לי קשר אליה. זה הכל".

משהו בשיחה הזאת צלצל מוכר. בפרק של הסדרה "סאות' פארק" ששודר לא מזמן, החליטה חבורת הילדודעס לארגן מסיבה כדי להקפיץ את מעמדה החברתי. אחד הילדים, סטאן, סיפר שאדם העובד עם אביו הוא דוד של לורד, כך שיתכן ויצליח להביא את לורד להופיע. מאותו רגע, הופעתה של לורד במסיבה היא עובדה שאין לחלוק עליה. כאשר כל הכיבוד שהוכן לקראת האירוע מוחרמים כתוצאה מהיסטריית גלוטן גלובאלית, מרגיע קארטמן את חבריו ומזכיר להם: "עדיין יש לנו את לורד".

יצאתי קארטמן.

פגישה ביפו

"למעשה", אמרתי, "כבר מצאתי מישהי שתעזור לנו עם התרגומים. יצרתי קשר עם חנין מג'אדלי".

חשבתי שהשם ידרוש ביאור. עבורי חנין היא בעיקר אושיית רשת. מורה יפואית לערבית ופעילה למען מדינה דו לאומית, בחורה נועזת, שנהנית להציג את חזונה במרחבי הפייסבוק העברי העויין. בארץ בה גבולות השיח הולכים וצרים, תעוזה כזאת לא ניתן להחמיץ. ירון ידע מי היא ונראה, למען האמת, די סקרן.

"בוא נלך לפגוש אותה", הציע.

"מה, עכשיו?"

"כן. סמס לה. בדוק מה היא עושה".

חנין היתה חופשיה להיפגש והציעה קפה יפואי ושמו "קזינו סן רמו". הדרמנו ברכבו של ירון, מזמזמים עם מארק קנופלר בין צפירות צהרי יום שישי. הזהרתי את ירון שחנין נוטה לאחר באלגנטיות מופגנת לאירועים חברתיים, ושעה שהמתנו לשולחן – ביטל כל אחד מאיתנו את תוכניותיו להמשך היום.

המקום הזה היה אפילו יותר "לבן" מבית הקפה שליד ביתי, אות לג'נטריפיקציה וליהוד שעוברים על יפו, אבל הוא היה תוסס ונחמד, ובשעה השלמה בה המתנו לחנין פגשנו חברה אחרת שהצטרפה לשולחננו. זו היתה יעל. הכרתי אותה באירוע שירה כלשהו, מזמן, כאשר הייתה חיילת.

חנין הגיעה במצב רוח מפופק, כנראה משום שקיבלתי את המלצתו של ירון והאצתי בה. היא הודתה שהיא מחלימה בעקבות ליל יציאה, אבל נראתה כמו ארבעה מליון שקל והיתה מאופרת ברוח אריסטוקרטית שהתנגשה במובלט עם כל מה שהקיף אותנו. "אני שונאת היפסטרים", הפטירה, "אני שונאת את המקום הזה".

"זאת את שהצעת שניפגש כאן", הזכרתי.

"חשבתי שתרגישו פה בבית".

אחוות אקזוטיות

יעל האזינה בשקט שעה ששלושתנו דיברנו על לורד, בעברית כמובן. העברית של חנין מושלמת, שעה שירון ואני מתקשים אפילו לגמגם בשפתה, הלשון הנפוצה בפינה של הגלובוס בה נולדנו ובה חיינו את כל חיינו עד כה. הנסיונות העצלניים להנחיל לנו אותה נעשו, אבל מטעני הנגד היו כבר שם. ויקי, מורתי לערבית בכיתה ו', ויתרה אחרי שלושה שיעורים. היא הייתה פשוט עומדת שם שעה אחת בכל שבוע מבלי לעשות דבר ושומעת אותנו צועקים.

מסתבר שחנין לא הכירה את לורד לפני שכתבתי לה. היא האזינה לשירים ששלחתי ואהבה אותם אבל ביקרה את היחס שלי: "זה לא כאילו שאתה גילית אותה", העירה, "אז תפסיק לדבר על זה שהיא מניו זילנד. היא סנסציה בינלאומית".

"תשמעי", התגוננתי, "כשהייתי בהופעה שלה בפריז, היא נראתה נדהמת מזה שאלפי פריזאים מריעים לה. כאילו, לכבוש את העולם זה דבר אחד ולכבוש את פריז זה עניין אחר לגמרי. אז היא עמדה שם ואמרה דברים כמו: 'זה כל כך מיוחד, זה לא יאומן, תבינו – אני מניו זילנד'. זה מה שהיא אמרה. היא לא אמרה: 'אני בת שבע עשרה' שזה מה שבאמת מדהים, זה שהיא כל כך טובה והגיעה כל כך רחוק בגיל שבע עשרה. היא בעצמה נדהמה מכך שמישהי מניו זילנד עשתה את זה בצורה כזאת. ניו זילנד משמעותית כאן".

IMG_3444

ירון הסכים. "מה כבר יצא מניו זילנד, כאילו, מבחינה מוזיקאלית? כלום".

"יש את Flight of the Conchords", הזכרתי.

"אה, נכון".

משהו עלה פתאום על דעתי. כישראלים, אנחנו מהירים לזהות את הגאווה שבהשתייכות לארץ קטנה שמצליחה נגד הסיכויים. כשמכבי תל אביב זוכה בגביע אירופה, או כשפרופסור אומן זוכה בנובל – שמחה קולקטיבית פורצת. חנין, פלסטינית אזרחית ישראל, לא שייכת לאותה קטגוריה של אומן. מנגד, היא גם לא משתייכת בדיוק לאותה קטגוריה של מוחמד עסאף, העזתי שזכה ב-Arab Idol. כשאחרים המחזיקים בסטטוס דומה לשלה מגיעים הרחק, הם עושים זאת לרוב כסמלים של דו קיום, למשל לצד אחינועם ניני באירוויזיון. יתכן שהיא מעולם לא זכתה לחוות גאווה לאומית ולא מבוכה לאומית באופן שבו אנחנו חווים אותן.

או אולי זה משהו אחר, (ויש כאן הרבה השערת השערות מצידי, אבל ככה זה, העניינים האלה רגישים וקשה לבטא אותם). אולי צליל המלים "ניו זילנד" על שפתותי דומה באוזניה לאופן בו אני עשוי לומר "שכם". שני המקומות האלה הם יעדים רחוקים ומרגשים עבור הישראלי תאב ההרפתקה. לורד היא קיווית נדירה, חנין – ערביה שחבריה היהודים מוצאים אותה אקזוטית למכביר. נמאס לה להיות אובייקט רומנטי.

"אוקיי", היא אמרה לבסוף, "אני אתרגם, אבל אני מעדיפה שלא נעשה את זה עם מירה עוואד. אני לא רוצה להיות פרטנרית לשירה בציבור. אני יכולה להשיג לכם זמרים יותר טובים".

הסכמנו, יהיה מה שיהיה, וקמנו לצאת. יעל המקסימה חיבקה אותי לשלום והרחיקה על אופניה. היא כמעט ולא אמרה דבר לאורך כל המפגש ורק עכשיו העליתי על דעתי למה נותרה איתנו והאזינה. לעיתים כל כך רחוקות מצטלבות דרכינו בדרכי חנין ודומיה. יתכן שיעל מעולם לא חוותה מפגש שכזה, מעולם לא חלקה כך שולחן. לורד כבר התחילה לעשות כאן טוב.

> פרק שלישי: שני איים

דף הפרויקט של יומני לורד בפייסבוק (אנגלית)

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מוביל קו יותר חברתי, פתוח לשותפויות, שקול ומתון. מנצור עבאס, יו"ר רע"מ (צילום: אורן זיו)

מוביל קו יותר חברתי, פתוח לשותפויות, שקול ומתון. מנצור עבאס, יו"ר רע"מ (צילום: אורן זיו)

מנסור עבאס כוכב עליון

מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf