יום כיפור: שלוש טעויות שלי

כמה נושאים בהם שיניתי את דעתי בשנים האחרונות

מאת:

1. ההתמכרות לתיווך האמריקאי בין ישראל לפלסטינים. לפני כמה שנים עוד נהגתי לכתוב בזכות כל מיני מתווכים אמריקאים שיפעילו לחץ על ישראל ושיוציאו אותנו מהשטחים או לפחות יכפו פה איזה כבוד בסיסי לזכויות של הפלסטינים. זה לא קורה, וזה גם לא יקרה. הסיבות ברורות: לאף אחד בוושינגטון אין טעם להוריד את הכפפות מול ישראל, מפני שהמחיר הפוליטי גדול והרווח במקרה של הצלחה הוא קטן. יותר מכך: יש משהו עמוק באינטרסים האימפריאליים של אמריקה שאינו חופף את ההגיון של המציאות כאן. עשרים שנה של מעורבות אמריקאית בסכסוך הסתיימו בכישלון מוחלט, והבעיה אינה בגישה או באופי של מזכיר מדינה כזה או אחר, אלא בשיטה כולה.

אני ממשיך לתמוך בלחץ מסיבי על ישראל לסיים את הכיבוש, אבל לא בעוד תוכנית אמריקאית. אלו רק נוטות להחמיר את המצב.

2. ההתעוררות המאוחרת מדי למצבם של תושבי דרום תל אביב הוותיקים. כשהיו ההפגנות הראשונות נגד מבקשי המקלט בניצוחם של מיכאל בן ארי ומירי רגב, ראיתי בהם רק מיפגנים של כהניזם מהסוג הכי גרוע. אני חושב שלא הצלחתי לראות מעבר לסגנון ולמילים של תושבי הדרום, גם כי תיעבתי כל כך את הפוליטיקאים שהתיימרו לדבר בשמם. לקח לי זמן להבין את המצב של תושבי השכונות, שהוקם להם מחנה פליטים על הראש. הרי אין הרבה דברים מרושעים כמו המדיניות של המשטרה ועיריית תל אביב, שהגבילו את מבקשי המקלט לשלוש שכונות חלשות ועניות, והרחיקו אותם מהעיר הלבנה והעשירה, רק כמה מאות מטרים צפונה.

אני עדיין מתנגד לכליאה ללא משפט של מבקשי המקלט, אבל כמו שכתבתי השבוע בטיים אאוט, אני חושב שפיתרון חייב לכלול הוצאה שלהם או של רובם המכריע משכונות הדרום, ובהקדם האפשרי.

3. הפספוס של הממד העדתי בוויכוחים על הכיבוש. זה אחד הנושאים שהעסיקו אותי בשנתיים האחרונות הכי הרבה. בהדרגה (ובעזרת אחרים) שמתי לב שבהרבה מאותם אירועי מדיה שמנקזים לתוכם את הדיון הציבורי על הכיבוש – פרשת עדן אברג'יל, ספיר סבח נגד אדם ורטה, "הצל" ועוד – עומדים מזרחים (עניים) מול אשכנזים. שיש פה איזו דינמיקה לא נעימה שבה צד מכובד ומקושר מטיף מוסר לחלשים ועניים על הדיבורים הלא אלגנטיים שלהם.

אני חושב שהרבה אנשים בשמאל עיוורים לאופן שבו המטבע הפוליטי העיקרי של יהודים עניים וחלשים הוא התפקיד שהם ממלאים בסכסוך מול הערבים. לאופן שבו הוויכוח על הכיבוש הופך למאבק מעמדי ובמיוחד עדתי. הרי מזרחיות היא קוריוז או פולקלור בכל הבט אחר של הישראליות.

כמובן שהימין מנצל את המצב הזה באופן מושלם, ומעניק לאותם חלשים תמיכה וכבוד בדיוק מאותן סיבות. כל מי שנכנס בערבים הופך לגיבור. אבל זה לא משחרר את השמאל מאחריות. כל עוד יגיעו יותר אנשי שמאל להפגנות תמיכה בעיתונאי או מורה "משלנו" שהותקף מאשר לתמיכה בתושבי גבעת עמל שמושלכים מבתיהם; כל עוד יהיו מי שיתנו יד לביזוי של המזרחיות בתרבות הישראלית – הדינמיקה הגרועה הזו לא תשתנה.

> יום כיפור בצבא ארה"ב: אתה אוהב להיות יהודי, מוזס?

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מוביל קו יותר חברתי, פתוח לשותפויות, שקול ומתון. מנצור עבאס, יו"ר רע"מ (צילום: אורן זיו)

מוביל קו יותר חברתי, פתוח לשותפויות, שקול ומתון. מנצור עבאס, יו"ר רע"מ (צילום: אורן זיו)

מנסור עבאס כוכב עליון

מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס מנסור עבאס

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf