newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שקט מוזר יורד על רמאללה בין מונדיאל למלחמה

הפעם אני הולך לטיול בעירי שלי. כיכר העיר ריקה, ואני תוהה אם המוות ייתן לתושבי עזה מספיק זמן כדי לכתוב עוד שיר אחד אחרון. ללכת את פלסטין, חלק רביעי

מאת:

לפני כמה ימים נפטר צ'רלי היידן אחרי שביומו האחרון הוציא יחד עם קית' ג'ארט את האלבום "הריקוד האחרון", כאילו שאטרופו, גבירת המוות, נתנה לו זמן לכתוב את ריקודו האחרון. היא דחתה את מותו וישבה על סף ביתו כדי לשמוע את מנגינותיו האחרונות של המוזיקאי הוותיק צ'ארלי היידן.

הבוקר תפסתי אומץ והלכתי לעבודה ברגל. משרדי רחוק חמישה ק"מ מביתי, ומזג האוויר היה נעים ומזמין להליכה. כיוון שאנו בחודש הצום אין איש ברחובות, כולם ישנים. לא רק בגלל שזהו חודש הצום, אלא שאמש היה ליל משחק הגמר של המונדיאל. אנשים נשארו ערים עד השעות הקטנות אבל אני לא יודע אם זה בגלל משחק הכדורגל או בגלל קולות המלחמה שדפקו על שערי עזה כל הלילה. לא היה איש ברחובות והשעה כבר התקרבה לשמונה. קומץ חנויות פתחו את דלתותיהן בכבדות, ומעט האנשים שנתקלתי בהם נראו עייפים וישנוניים.

רחובות ריקים, רמאללה (בסאם אלמוהור)

רחובות ריקים, רמאללה (בסאם אלמוהור)

אבל האם ההפצצה נתנה לתושבי עזה ארכה כדי לכתוב את ריקודם האחרון לפני המוות? האם "צבא ההגנה" שלח להם מעטפה סגולה כדי שיתכוננו למוות? או שהסתפק בשיחות בטלפון הנייד? אבל מה אם בעל המוות לא ענה לטלפון? מה אם הטלפון היה סגור או מכוסה או שהבטריה התרוקנה? האם צבא המוות יחזיר צלצול כדי שיתכוננו למותם? האם ישאיר להם הודעה קולית?

הפעם, לא היו ריקודים בעירי אחרי תום משחק הגמר של המונדיאל, לא צפירות מכוניות בסוף הלילה ולא דגלים מתנפנפים על מכוניות האוהדים בעונה זו. לא זיקוקי דינור ולא קולה של שקירה. הפיצוצים כיסו על הכל, העיר התביישה לחגוג את הניצחון במלחמה בברזיל, כי המלחמה בעזה טרם הסתיימה.

רמאללה (בסאם אלמוהור)

רמאללה (בסאם אלמוהור)

בסיפורו של סרמאגו "מוות לסירוגין" ישבה גבירת המוות על מפתן הבית וחיכתה למוזיקאי שיגמור לנגן, נתנה לו תוספת זמן בחיים לפני שתצא לטייל אתו בגן הקרוב.

הו מוות, תן לתושבי עזה שהות כדי שיגמרו את "סידורי הלוויה" שלהם, חכה להם כמו שחיכית לדרוויש ולהיידן, תן להם עוד זמן להיפרד מחבריהם ואהוביהם והוריהם ואחיהם ושכניהם. כתב דרוויש:

מוות! חכה שאסיים
את סידורי הלוויה באביב הנידף
במקום הולדתי, שם אפריע לנואמים
לדבר עוד ועוד על הארץ העצובה,
על התאנה והזית העומדים איתן אל מול
הזמן וחילותיו*

הסתיימה המלחמה בברזיל הלילה אך בעירי היא טרם הסתיימה. המלחמה בעזה שורפת הכל, ובעירי שורפת המלחמה את ראשינו, מוחקת את זכרוננו, מפוררת אותנו, מפזרת אותנו וזורקת אותנו לחזיונות תעתועים. המלחמה גונבת את תקוותינו ורגשותינו ואפילו את כאבינו. לא נכאב עוד אחרי היום, הו וולקן, לא תשרוף אותנו עם אשך והרי געשך, מערכת העצבים שלנו כבר לא פועלת, כבר עקרנו את שיני הבינה.

באיזה זמנים אנו חיים? נולדתי במלחמה, והכרתי את עולמי במלחמה, ואהבתי בפעם הראשונה במלחמה. האמנתי בשעת מלחמה, וכפרתי בשעת מלחמה. נכלאתי בשעת מלחמה, והתחתנתי במהלך מלחמה, ונסעתי כשהתחילה מלחמה וחזרתי לארצי אחרי מלחמה. מה שלא תשאלו אותי על עברי אענה לכם במלחמה. המלחמה הייתה לכתובתי וזכרוני ותפיסתי ותודעתי ואמונתי והשכלתי וחיי ותהיה גם מותי.

כיכר מנארה, רמאללה (בסאם אלמוהור)

כיכר מנארה, רמאללה (בסאם אלמוהור)

היידן מלטף את הקונטרבאס בראשי, המוזיקה הנפלאה הזאת, העשירה, הרוקדת. המוזיקה נותנת לי את אותו הטעם עצמו שנותנת לי הלגימה הראשונה של משקה, משכרת אותי, נושאת אותי מעל לעננים ומניחה אותי שם קל כפרפר. האם המוות ייתן לי זמן לשמוע מוזיקה? אל תתייסר אם תשמע מוזיקה כאשר טיל מתפוצץ בפרצופך או שתמצא את עצמך קבור תחת הריסות. לא תשמע את הפיצוץ הרועש הזה ואת הצבע השחור. כסה את עיניך ושמע את המוזיקה שלך ואל תחכה למותך.

העיר נראית ישנה ושקטה, נעימה, שלווה ויפה בבוקר הזה. אין בה את הרעש הבלתי פוסק של מנועי מכוניות וצפירותיהם, לא המבטים הזועפים של הנהגים כשכולם ממהרים לעבודה ומקללים את כל סובביהם, אין הולכי רגל ותלמידי בתי ספר ומוכרים, העיר נראית כמו בבוקר יום שישי, שקט וחום וקרני שמש זהובות.

אבל לעיר יש היום מראה אחר, מראה עצוב, כאוב, זועף והורג. מה אכתוב על עירי היום? המילים נאבקות ביניהן בראשי ומתנפצות. עצובה היא עירי, שומר עליה מוכר העיתונים היושב לבדו ליד הצומת, איש לא קונה ממנו, ומעיתוניו נודף ריח המוות. אני מתקרב אליו ומצלמו, אותו נער בן 15 אביבים, יושב בכסאו ליד הצומת, מוכר מילים כתובות על נייר.

מוכר עיתונים בודד, רמאללה (בסאם אלמוהור)

מוכר עיתונים בודד, רמאללה (בסאם אלמוהור)

תרגמה מערבית: שושנה לונדון-ספיר

* קטע השיר מתוך "ציור קיר" למחמוד דרוויש, בתרגום מחמד חמזה ע'נאים, הוצאת אנדלוס

> ללכת את פלסטין: סדרת סיפורי הדרכים של בסאם אלמוהור

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf