newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עלייתו ונפילתו של נתניהו בידי האזרחים הערבים

בשנת 1996 נתניהו זכה בראשות הממשלה מן ההפקר, אחרי שהציבור הערבי העניש את פרס על הרג האזרחים בכפר קנא. זה לא מנע מנתניהו להמשיך במסע ההסתה נגד האזרחים הערבים, שסייעו להפלתו ב-1999. כעת הם מתגייסים להיפרע ממנו בפעם האחרונה

מאת:

למרות שתמונת הבחירות טרם התבהרה לגמרי, ברור שראש הממשלה בנימין נתניהו משול לברווז צולע. והציבור הערבי תרם לפציעתו הפוליטית, אולי האנושה, של הקוסם; ההסתה משולחת הרסן חזרה אליו כבומרנג. נתניהו משך בחבל יותר מדי הפעם, דחף את החברה הערבית לעבור מהגנה להתקפה ותרגם את הכעס לנהירה לקלפיות והצבעה לרשימה המשותפת כהערכה לרעיון האחדות שהיא מגלמת, ולא פחות כמחאה על מסע הדמוניזציה של החברה הערבית וכמאמץ להפיל את נתניהו.

הפסדו של נתניהו ייחשב כאחד המאורעות הפוליטיים המכוננים של החברה הערבית בישראל. חברי הרשימה המשותפת בדרך לפגישה עם הנשיא להמליץ על בני גנץ להרכבת הממשלה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

במובן זה, ההמלצה של המשותפת על גנץ בפני הנשיא אמש היא צעד פוליטי היסטורי, שטומן בחובו משמעויות עמוקות ודרמטיות בהקשר של האזרחות של הפלסטינים בישראל ומעמדם בצל הסכסוך המתמשך והמדמם מזה כמאה שנים ויותר בין העם הפלסטיני שאליו משתייכים האזרחים הערבים, ובין המדינה, שבה הם חיים ושבה אזרחותם טרם נלקחה ברצינות. ההמלצה אולי תהווה התחלה של מפנה ביחסים בין המיעוט היליד לבין המדינה והרוב היהודי ואולי לא, אבל היא מקדמת משמעותית את האינטגרציה של האזרחים הערבים, שרובם המכריע רוצה לממש את האזרחות הישראלית שלהם ולשמור בו זמנית על זהותם ותרבותם הלאומית. הכדור עכשיו במגרש של הרוב היהודי ושל הדמוקרטיה הישראלית, שלא יכולה להתקיים מבלי לממש את עיקרון השוויון. זה לא מובן מאליו להמליץ על מפלגה ציונית בראשותו של רמטכ"ל לשעבר. בבסיס ההמלצה עומדת הכרה חשובה מאוד של המיעוט הילידי במערכת הממסדית הישראלית. בתמורה, הוא מצפה למענה הולם ולתגמול באותם מימדים.

בשנים האחרונות, ראש ממשלה התייחס לאזרחים הערבים כאויבים וגייס חמישי. לכן, אף שרוב החברה הערבית לא מצפה להרבה מכחול לבן, די לה בהפלתו של נתניהו.

לא נתניהו ניצח, פרס הפסיד

על מנת להבין את הכמיהה הגדולה של האזרחים הערבים לסיום עידן נתניהו יש לחזור לנקודת ההתחלה, לשנת 1996. נתניהו הוביל אז את קמפיין "נתניהו טוב ליהודים". הקמפיין נוהל בעצתו של ארתור פינקלשטיין, אבל את האסטרטגיה התווה נתניהו בעצמו. הוא בנה אותה על פנייה לפחדים הכי עמוקים בקרב היהודים. תוצאות הבחירות דחפו את נתניהו להמשיך להסית נגד האזרחים הערבים ביתר שאת, ואחרי שהבין שיש ביכולתם להטות את הכף לטובת מועמד זה או אחר, הוא ניסה להוציא אותם מחוץ למשחק.

למעשה זה התחיל מעט קודם, אחרי שחמשת חברי הכנסת של חד"ש ומד"ע נתנו רשת ביטחון לממשלת המיעוט של רבין כגוש חוסם וכך אושרר הסכם אוסלו ב-1993 על אפו וחמותו של נתניהו וחבריו בימין והמתנחלים. אולם עבור נתניהו, ההסתה כנגד האזרחים הערבים היא עניין אידיאולוגי ולא רק טקטיקה אלקטוראלית, כפי שהוא כותב גם בספרו "מקום תחת השמש". למרות הקמפיין האגרסיבי שלו, נתניהו למעשה לא הצליח -1996; זה היה שמעון פרס שהפסיד כתוצאה מפגז אחד שפגע באזרחים תמימים בכפר הלבנוני כפר קנא במסגרת מבצע "ענבי זעם" באביב 1996. האזרחים הערבים כעסו ורצו להעניש את פרס. הם לא שעו לכל הפצרותיהן של המפלגות הערביות, ולא עזרו כל פניות המנהיגים הערבים והפלסטינים דאז. בשל מצב התיקו ששרר בין ימין ושמאל בעקבות רצח יצחק רבין, משקלם האלקטוראלי של האזרחים הערבים הפך להיות קריטי. פרס עצמו חש בסכנה וניסה לנטרל אותה בעזרתם האדיבה של יאסר ערפאת ומלך ירדן, אבל לשווא.

כחודשיים לפני הבחירות ביקר פרס בארה"ב ונפגש עם ביל קלינטון. התלוויתי לסקר את הביקור. בדרך חזרה המטוס נחת נחיתת ביניים בפאריס לכמה שעות, אז שוחח אתי אחד העיתונאים הישראלים ומייד רץ לפרס ועדכן אותו שיש בין העיתונאים חבר במערכת העיתון "כל אלערב". בראיון בלעדי בתוך המטוס, קבל פרס על התגובה הטעונה והרגשית של ראשי הרשויות ומנהיגי החברה הערבית, שהכריזו שידירו את רגליהם מהבחירות לכנסת כמחאה נגדו. במסגרת מאמציו לשכנע את האזרחים הערבים להצביע, הכחיש פרס מכל וכל פגיעה מכוונת וטען שזאת היתה תקרית מצערת. בנימה כעוסה המשיך: "אני לא מבין למה המנהיגים שלכם מציגים עמדות רדיקליות יותר מאשר אלה של יאסר ערפאת. איך הם יכולים לעקוף את ערפאת משמאל?!"

לעקוף את ערפאת משמאל. יאסר ערפאת ושמעון פרס, מאי 1997 (צילום: פלאש90)

ערפאת מצדו רצה להציל את פרס בכל מאודו. בעצם אבו עמאר רצה להציל את אוסלו בעקבות רצח רבין. הוא הפקיד זאת בידיו של מחמוד עבאס, שהיה אחראי על הדסק הישראלי באש"ף, והזעיק את שגריר אש"ף במרוקו וגיה אלקאסם (אבו מרואן), איש בעל ידע רב אודות ישראל והציונות.

אבו מרואן ביקר בארץ ונפגש עם המשורר סמיח אלקאסם, שהיה עורך "כל אלערב" ומקורב לאש"ף. על פי בקשתו, נתתי לאבו מרואן סקירה מפורטת על המצב הפוליטי והמפלגתי בקרב החברה הערבית בישראל והדגשתי את חוסר האמון והמשבר הפוליטי שמאיים על סיכוייו של פרס.

למען הגינות שנתניהו לא הצטיין בה כלפי חמישית מאזרחי ישראל, יש לציין שמגיע לו זר פרחים על תרומתו בגיבוש ודרבון האזרחים הערבים להתנהג כקבוצה, בצורה אפקטיבית

אבו מרואן לא הסתפק בסקירה. לבקשתו התלוויתי אליו לרמאללה לפגישה בביתו של אבו מאזן. למחרת חזר אבו מרואן וערך פגישות רבות עם מנהיגים ופוליטיקאים בישובים הערביים. ביום הבחירות, כצפוי, האזרחים הערבים לא נהרו לקלפיות ולקראת אחר הצהריים מפלגת העבודה נכנסה להיסטריה. מול הלחצים והתחנונים של אנשי העבודה והרשות הפלסטינית, פנה חבר הכנסת דאז עבד אלוהאב דרואשה (מד"ע) לאזרחים הערבים דרך הטלוויזיה של ירדן. בפעם הראשונה פנו גם למסגדים וקראו ברמקולים לצאת להצביע. מעט אנשים שעו להפצרות – נתניהו נהנה מאחוזי ההצבעה הנמוכים בקרב האזרחים הערבים וניצח את פרס בהפרש זעום של 50.1%.

בעקבות כך, ואולי בשל סוג של רגשות אשם ועל רקע יחסו הבוטה של מי שנבחר על תקן" טוב ליהודים" בלבד, האזרחים הערבים חיכו לנתניהו בסיבוב ובבחירות 1999 תרמו את חלקם בהפלתו של "מר ביטחון", כפי שאולי יקרה השנה. זה קרה בהבדל אחד משמעותי: ב-1999 הבחירות לראשות הממשלה עדיין היו ישירות, מה שנתן הזדמנות למכה אחת וגמרנו, בלי להזדקק למשא ומתן הקואליציוני ולהמלצות על מועמד לראשות ממשלה, כמו עכשיו. אחרי חזרתו לזירה ב-2009 החריף נתניהו את יחסו העוין כלפי האזרחים הערבים, והוא הגיע לשיאו עם הססמה "הערבים נוהרים לקלפיות" ב-2015.

החשבון הגיע מאוחר, בבחירות 2019 מועד ב', אבל הגיע והיה מכאיב מבחינתו. הפסדו של נתניהו ייחשב כאחד המאורעות הפוליטיים המכוננים של החברה הערבית בישראל, מאורע שייתכן שירחיק את נתניהו מחוץ לזירה הפוליטית הישראלית. אבל למען ההגינות שנתניהו לא הצטיין בה כלפי חמישית מאזרחי ישראל, יש לציין שמגיע לו זר פרחים על תרומתו בגיבוש ודרבון האזרחים הערבים להתנהג כקבוצה, ובצורה אפקטיבית. הפעם, הזר הוגש למשותפת.

ודיע עואודה הוא עיתונאי וסופר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf