מאות פלסטינים בבקעה עומדים בפני גירוש: "רק רוצים לחיות"

כתבה: קרן מנור

הם עומדים בפני גירוש מבתיהם, אבל כמעט כל אדם שפגשנו בביקור שלנו בקהילת עין אל חילווה בבקעת הירדן, שאל אותנו קודם כל אם "יש חדשות מהגשם?". החקלאים והרועים בעין אל חילווה וביישוב הסמוך אום ג'מאל מודאגים. אמצע נובמבר, וללא גשם עדרי הבקר, הצאן, התרנגולות ושאר החיות אשר הם מגדלים מתחילים למות מרעב. אין מים לשתות והאדמה היבשה לא מספקת אוכל למרעה. הקהילה הקטנה, שכמובן אינה מחוברת למים זורמים, תלויה בגשם לגידולים חקלאיים אשר מספקים מעט אוכל להם ולמשק החיות שלהם.

כיוון שרוב שטחה של הבקעה מוגדר כשטח אש, שמורת טבע או שטח בטחון של התנחלויות, נאסר עליהם להסתובב כמעט בכל מקום, או שיסתכנו בהחרמת טרקטורים וחיות על ידי הצבא. לנביעות המים הקרובות לבתיהם הם לא יכולים להתקרב בגלל נוכחות של מתנחלים וצבא. האבסורד מגיע לשיאו, כך מספרים התושבים, במקרה של צינור המים של מקורות שעובר סמוך ליישוב ומזרים מים להתנחלויות באזור. הצינור דולף, אך אם יעזו להתקרב עם עדריהם אל המים האסורים יסתכנו בהחרמת רכושם. במציאות של הכיבוש עדיף שיתבזבזו מים מאשר שירוו את האוכלוסיה הלא נכונה. לפלסטינים נותרות שתי אפשרויות: להתייבש או לשלם 120 שקל לארבעה קוב מים שהם מביאים מהכפרים ברדלה או עין אל בידה הסמוכים – כמעט פי חמש ממה שמשלמים תושבי ההתנחלויות, ופי 15 ממה שמשלמים חקלאים ישראלים לקוב מים לשימוש חקלאי.

"קשה לחיות מהחיות. המצב של האנשים פה קשה", אומרים לנו בני משפחת דראגמה איתם סיירנו במקום. אז ממה חיים האנשים? שאלנו, "הרבה עובדים בהתנחלויות בבקעה, בעיקר במטעי התמרים, תמורת 50-70 שקל ליום עבודה של שמונה שעות".

> לעמוד בצפירת יום השואה עם רועים פלסטינים בארץ המתנחלים בבקעה

אבל עדרי הבקר הכחושים, החיות המורעבות, והמחסור במים ובפרנסה הם לא הדאגות היחידות של משפחת דראגמה. ביום חמישי, ה-9 בנובמבר, הגיעו חיילים והניחו על צד הכביש של מתחם המגורים של המשפחה "צו בדבר מבנים בלתי מורשים", אשר לו מצורפת מפה עם תצלום אוויר בו תחומים בקו הכפרים עין אל חילווה ואום ג'מאל הסמוך. בשטח המסומן חיות כ-30 משפחות, סך הכל כ-300 אנשים יחד עם כ-5000 חיות, אשר צו הפינוי חל עליהם.

הצו, שנחתם ב-1 בנובמבר על ידי האלוף רוני נומה, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, מורה לכל תושבי השטח להוציא את רכושם בתוך שמונה ימים מהתאריך המצוין. איך זה מסתדר עם העובדה שהצו הונח לצד הכביש רק שמונה ימים לאחר חתימתו? זה לא!

משפחת דראגמה מספרת כי היא חיה בשטח הזה מאז 1967, וכי גם לפני כן חיו באזור. הם מראים לנו מסמך חתום על ידי ממשלת ירדן עם שמו של סבם כבעלי הקרקע. שאר השטח הנכלל בצו הפינוי, סך הכל כ-550 דונם, הינו בבעלות פרטית פלסטינית או בבעלות הכנסייה הלטינית. לאן אמורים האנשים המגורשים בכפייה ללכת? לזה לא מציעים הצו או ממשלת ישראל תשובה.

> עשרות תושבי בקעת הירדן פונו מבתיהם השבוע לטובת אימונים צבאיים

זו לא הפעם הראשונה בה עומדות משפחות פלסטיניות בבקעה בפני איום הגרוש והנישול, אך זו הפעם הראשונה שבה משתמש הצבא בצו זה, הנקרא גם "צו תיחום", על פלסטינים. במקור נוסח הצו בשנת 2003, למרבה האירוניה, על מנת לאכוף בניית מאחזים יהודים בלתי חוקיים. איך שגלגל מסתובב לו. שימוש בצו הזה נגד האוכלוסייה הפלסטינית מאפשר גרוש מהיר, רחב היקף וקל יותר מבחינה משפטית וביורוקרטית לרשויות הישראליות, כיוון שהוא מתייחס לקהילות שלמות ללא צורך באכיפה פרטנית לכל מבנה – כפי שנעשה עד עכשיו על ידי המנהל האזרחי.

כשבממשלה עוסקים במרץ בהכשרת מאחזים לא חוקיים ובחקיקות אשר הופכות גזל אדמות להליך חוקי, אין להתפלא כי חוקי האכיפה על בנייה לא חוקית ישרתו בדיוק את אותה אוכלוסיה מועדפת. ההתנחלות משכיות, אשר הוקמה בשנת 2006 על מנת לתת מענה מגורים למפוני גוש קטיף, משקיפה ממרום מושבה על הכפרים המיועדים לגרוש. מצפון ומדרום לכפרים אלו עדיין עומדים על תילם הגאה שני מאחזים בלתי חוקיים – גבעת סלעית ואום זוקא, אשר ממשיכים להתרחב למרות צווי הפסקת עבודה ואשר יושביהם נוהגים להתעמר ברועים הפלסטינים ולהצר את צעדיהם.

"אנשים פה, לא מעניין אותם פוליטיקה. הם רק רוצים לחיות" אומר לנו בן משפחת דראגמה. אבל למרבה הצער, לפוליטיקה תפקיד מכריע באפשרות לחיות. בעיקר אם אתה פלסטיני.

> ביתו של תושב עארה בסכנת הריסה בגלל כביש שלא ייבנה

לפני ימים אחדים נעשה שוב שימוש באותו "צו תיחום", גם הפעם חתום על ידי האלוף רוני נומה, נגד קהילת ג׳אבל אל באבא שבשטח E1 בין ירושלים ליריחו. נראה שנמצאה שיטה שתחליף את צווי ההריסה של המנהל האזרחי, שניתנים למבנים ספציפים, לדרך בה ניתן לגרש קהילה שלמה ממקומה.

מעל ל-1,300 ישראלים כבר חתמו על עצומה באתר "זזים" הקוראת לנשיא רובי ריבלין לעצור את העוול ואת הגרוש של 300 תושבי אום ג'מאל ועין אל חילווה מבתיהם.

מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, מסר בתגובה לצווים החדשים "יחד עם צווי אלוף הפיקוד בבקעת הירדן ובג׳אבל אל באבא אנו עדים לשלב חדש במהלך האלים של ישראל שמטרתו גירוש הפלסטינים משטחי סי. כך בבקעת הירדן, כך ממזרח לירושלים וכך בדרום הר חברון. בכל אחד ממקומות אלו, לא ניתן לכסות על העובדה: גירוש בכפייה מהווה פשע מלחמה".

> סרבן מצפון בדרך לכלא הצבאי: "סירוב הוא תרומה לחברה"