newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם פעילת הסביבה תזכה בנשיאות ברזיל ותציל את יערות הגשם?

מרינה סליבה, אישה שחורה מהאמזונס שלמדה לקרוא בגיל 16, היא המועמדת המובילה והמפתיעה בבחירות. יתכן שמדובר בתקווה הגדולה של יערות הגשם, וגם של הברזילאים

מאת:

כותב אורח: נמרוד עברון

כולנו שמענו, עוד בבית הספר היסודי, על כך ש"חייבים להציל את יערות הגשם". מלבד היותם סביבת המחייה היבשתית למגוון הגדול ביותר של חיות, מינים ביולוגיים וגם תרבויות ילידיות, יערות הגשם הם "הריאות של העולם" ולכן גם חיוניים להישרדותה של האנושות. הם גם המקור ל-25 אחוז מהתרופות שלנו, כאשר רק כאחוז אחד מהמינים הביולוגיים ביערות הגשם נבחנו עד כה בידי הרפואה המערבית.

כשמחפשים דוגמא לחוסר היכולת שלנו כאנושות להפעיל את המערכת הפוליטית העולמית לטובת יכולתנו להמשיך להתקיים על הכוכב הזה, לא צריך להצביע רחוק יותר מאשר על המשך כריתת יערות הגשם. אלו ממשיכים להיכרת בקצב מבהיל – לפי הערכה אחת מדובר בשישה דונם כל שנייה והיכחדות של 137 מינים וזנים ביולוגיים ביום! – בשביל לפנות מקום לשטחי חקלאות, בהם מגדלים בעיקר מספוא לפיטום בעלי חיים לפני אכילתם.

למעשה, אנחנו מוותרים על השטח האקולוגי החשוב ביותר לאנושות לטובת התעשייה המזהמת ביותר בעולם: תעשיית הבשר. בסופו של יום בכלכלה הקפיטליסטית קל לתאגידים לכופף פוליטיקאים בשביל הרווח המהיר, ואנחנו יכולים להמשיך לדפוק את הראש בקיר.

בינתיים הכוח המרכזי, שלעיתים קרובות נשאר להיאבק בנחישות ולבדו את מאבקה של האנושות כולה, הוא דווקא האוכלוסייה הענייה והמוחלשת בעולם – הילידים תושבי היערות. עובדה מדהימה זו צורמת עוד יותר כאשר מדובר באינדיאנים תושבי האמזונס, שבשנים האחרונות מוצאים את עצמם נאבקים דווקא בממשלות שמאל שרואות את עצמן כנושאות את דגלם – בברזיל, פרו, אקוודור ואפילו בבוליביה.

את כל הדברים האלה כדאי לזכור כאשר אנחנו מסתכלים על ההתפתחויות המדהימות לקראת הבחירות הקרובות בברזיל, המדינה שיש בה את כמות יערות הגשם הגדולה ביותר בעולם.

> המשרד לשירותי דת בקמפיין: גיור ימנע מהילדים העתידיים שלכם בעיות

התיישבות ילידית בלב יער האמזונאס במדינת אקרי, ברזיל (צילום מתוך ויקימדיה קומונס Gleilson Miranda / Governo do Acre רישיון CC BY 2.0)

התיישבות ילידית בלב יער האמזונאס במדינת אקרי, ברזיל (צילום מתוך ויקימדיה קומונס Gleilson Miranda / Governo do Acre רישיון CC BY 2.0)

הפתעה בבחירות   

עד לאחרונה היה נראה כי אין הרבה מה לסקר בבחירות הקרובות בברזיל, שייערכו בתחילת אוקטובר. הניצחון היה בכיס של דילמה רוסף, הנשיאה המכהנת מטעם "מפלגת הפועלים". אלא שב-13 באוגוסט נהרג בתאונת מטוס מועמדה לנשיאות של "המפלגה הסוציאליסטית", אדאורדו קמפוס, שהיה במקום השלישי בסקרים. את מועמדותו החליפה פעילת הסביבה מרינה סליבה, שהצטרפה למפלגה רק לפני כשנה לאחר שלא הצליחה להרים מפלגה עצמאית. בן רגע היא הפכה לסנסציה לאומית, ועל פי כל הסקרים כרגע היא המועמדת המובילה בבחירות.

מרינה סליבה, אחת מאחד-עשר אחים ואחיות, גדלה באמזונס למשפחה ענייה מאוד. בגיל 16 היא התייתמה ועברה למנזר, שם למדה לראשונה קרוא וכתוב. היא הצליחה להשיג השכלה גבוהה ובגיל 26 הייתה ממקימות אחד מארגוני העובדים הראשונים במחוז ובמקביל הייתה פעילה בארגון עממי לקיימות. ב-1994 הפכה לסנאטורית מטעם "מפלגת הפועלים" וב-2003 מונתה להיות השרה לאיכות הסביבה בממשלתו של הנשיא "לולה". מפעל חייה המתמקד בשתי סוגיות מרכזיות – הגנה על יערות הגשם של האמזונס ו"פיתוח בר קיימא" כחלופה להריסתם. בזמן כהונתה כשרה הצליחה להאט את קצב כריתת יערות האמזונס ב-59 אחוזים.

אלא שהישג זה עלה לה בלא מעט סכסוכים בתוך מפלגת הפועלים. הלובי של התעשיות החקלאיות האשים אותה בשנאה אישית כלפיו נוכח החלטותיה על הגבלת אישורי ה"פיתוח". אויבת נוספת הייתה שרת האנרגיה דאז, הלא היא דילמה רוסף (נשיאת ברזיל הנוכחית). רוסף לחצה על אישור של פרויקטים כלכליים באמזונס כגון בניית סכרי ענק, שתרמו לפגיעה ביערות הגשם ובקהילות האינדיאנים. התנגשויות אלה בודדו את סליבה בממשלה עד שהיא הודיעה על התפטרותה ב-2008. אחרי התפטרותה הודיע ראש גרינפיס בברזיל כי "הגיע הזמן להתפלל" (למען יערות הגשם). בתקופה שמאז עזיבתה התגבר "לחץ הפיתוח" על האמזונס, כולל התופעה המחרידה של רצח פעילים אינדיאנים על ידי חקלאים לבנים, כאשר במהלך שנת 2011 בלבד נרצחו 21 פעילים.

סליבה הראתה פוטנציאל נשיאותי כבר בבחירות 2010, כאשר הפתיעה והגיעה למקום השלישי עם מפלגת הירוקים הקטנטנה, אך כפי שנראה, חשיבותו של הנושא הסביבתי אינה הסיבה לכך שסליבה עשויה להיות נשיאת ברזיל הבאה.

> האם בעיני נפתלי בנט דין גוש עציון כדין אשדוד?

מרינה סליבה (צילום: ויקימדיה קומונס Roosewelt Pinheiro/ABr רישיון CC BY 3.0 BR)

מרינה סליבה (צילום: ויקימדיה קומונס Roosewelt Pinheiro/ABr רישיון CC BY 3.0 BR)

מ"נס חברתי" למיתון ומחאה

עד 1980 שלטה בברזיל דיקטטורה צבאית ימנית. במשך עשרים ושתיים שנה ניסתה מפלגת הפועלים (PT) – שנוצרה על ידי קואליציה של איגודי פועלים, קומוניסטים אנטי-סטאליניסטים, נוצרים סוציאליסטים, סוציאל-דמוקרטים, אומנים ואינטלקטואלים – לקחת את השלטון ממפלגות הימין כדי לחולל "סוציאליזם דמוקרטי", כדבריה.

בשנת 2002 הצליח סוף סוף נציגה, לואיז סילבה, המכונה "לולה" לזכות בנשיאות (הוא היה מעומד לבחירות ברציפות מ-1982). לולה אכן הנהיג סוג של "נס חברתי": השקעה מאסיבית בחינוך, בריאות, תשתיות, סיוע כספי למשפחות ולחקלאות משפחתית הובילה לכך שתוך שתי תקופות כהונה 20 עד 40 מיליון ברזילאים (10-20 אחוזים מהאוכלוסייה) הצטרפו למעמד הביניים. בתקופתו, לולה נתפס בתור ראש המדינה הפופולארי ביותר בעולם, ומדיניותו יוחצ"נה בפורומים עולמיים רבים בתור המודל המנצח עבור העולם העני.

פרסום זה נבע בין היתר מכך שמרגע שנבחר לולה, הוא ומפלגת הפועלים "התמתנו" מהסוציאליזם בו דגלו ויצרו פרויקטים משותפים עם תאגידים, שיתפו פעולה עם גופים קפיטליסטים כמו קרן המטבע העולמית, ופעלו לעודד השקעות פרטיות. למשך מעל לעשור, רבים חשבו שנוצר פה שילוב מנצח של "win-win" – שמאל חברתי שדואג לעניים וקפיטליזם מתון שמרצה את הקהילה העסקית. מסיבה זו ניצחונה של דילמה רוסף, שהמשיכה את מדיניותו של לולה, היה לכאורה מובטח. עד שתמונה חברתית זו התפוצצה לקראת המונדיאל.

בקיץ 2013, ובחודשים שאחריו, מאות אלפי ברזילאים עניים יצאו לפתע לרחובות ונאבקו במשטרה שבאה לבלום אותם. תופעת המחאה הדהימה רבים (ועוד במונדיאל! זה הרי קדוש אצלם, לא?). האלימות המשטרתית הובילה להתפרעויות עממיות שהמדינה לא ידעה כמותם מזה 20 שנה. המחאה החברתית של ברזיל אומנם הוצתה בשל נושאים מקומיים, כגון עלות התחבורה הציבורית והשקעה של 46 מיליארד דולר מכספי המדינה באצטדיוני כדורגל תוך פינוי אלים של תושבים, אך מקור המחאה הוא שורשי בהרבה.

> בוקר טוב שופטי בג"ץ, משיכת הזמן שלכם עולה בחיים של אנשים

הפגנה נגד גמר גביע העולם בכדורגל, ריו דה-ז׳נרו, ברזיל, ה-13 ליולי, 2014, קרן מנור/אקטיבסטילס

הפגנה נגד גמר גביע העולם בכדורגל, ריו דה-ז׳נרו, ברזיל, ה-13 ליולי, 2014, קרן מנור/אקטיבסטילס

בשל שיתוף הפעולה של הממשלה עם התאגידים, הרווחים מהצמיחה הכלכלית בברזיל התחלק בצורה לא שוויונית, והתוצאה הייתה שלאחר כמה שנים של צמצום פערים, חלה שוב התרחבות בפערים. אלו מתחלקים בין מרכז לפריפריה, ובצורה נפיצה עוד יותר – בין קבוצות אתניות שונות.

לפי סטטיסטיקות ברזילאיות פנימיות, ארבעים אחוז מהאינדיאנים ועשרה אחוזים מהשחורים בברזיל סובלים מרמת עוני מסכנת חיים, לעומת 4.7 אחוזים בלבד מהלבנים. בנוסף, כאשר ברזיל נכנסה לאחרונה למיתון, ה"win-win" הכלכלי הפך לפתע ל-"lose-lose", כאשר הממשלה לא מסכימה להגדיל בצורה משמעותית את ההשקעה החברתית שלה (כי היא רוצה לשמור על העסקים הגדולים) ומצד שני לא מוכנה לקצץ מאסיבית בקופה הציבורית (בשביל לא להכעיס עוד יותר את הבוחרים).

תוסיפו למיתון ולפערים את המיאוס מפרשות שחיתות בשתי המפלגות הגדולות, ואת התסכול מכך שמצב הפועלים מחמיר למרות 12 שנות שלטון של מפלגת הפועלים, והרי לנו מתכון להתקוממות עממית.

מרינה סליבה – תשובה אמיתית למחאה?

התקוממות עממית זו, ולא חשיבותם של נושאים סביבתיים, היא זו שעומדת מאחורי נסיקתה של מרינה סליבה בסקרים. כמו לולה, שגם הוא נולד לעוני, רבים מזדהים עם סיפורה האישי. שלא כמו לולה, סליבה מסמלת גם סיפור הצלחה אתני – היא ממוצא מעורב של אפריקאים, פורטוגזים ואינדיאנים (אך מזדהה כ"שחורה"), וגם סיפור הצלחה פריפריאלי (גדלה באמזונס). היותה פוליטיקאית עצמאית שפרשה "מסיבות עקרוניות" ממפלגת הפועלים מעניקה לה דמוי נקי משחיתות, של "פוליטיקה חדשה".

אלא שדווקא בסוגיות החברתיות-כלכליות לא נראה שהיא מביאה בשורה לברזיל. המועמדת המובילה לנשיאות מבטיחה מצד אחד השקעה של שישים מיליארד דולר בפרויקטים חברתיים ושעשרה אחוזים מהתוצר הגולמי הלאומי יופנו לטובת השקעה בבריאות. מצד שני היא מציעה להיאבק במיתון על ידי שמירה על משמעת תקציבית הדוקה, רפורמה תקציבית ידידותית לעסקים, מתן עצמאות גדולה יותר לבנק הפדרלי ו"גמישות" בקביעת שער המטבע.

מצד שלישי היא רוצה שברזיל תשקיע במהירות באנרגיות מתחדשות ותגביל או תקפיא פרויקטים עסקיים שפוגעים באמזונס. לא צריך להיות כלכלן גדול בשביל להבין שיש פה בעיה. כדאי לציין גם את הזיגזוג של סליבה בנושאים שמאליים אחרים – היא הספיקה לתמוך ולחזור בה מנישואים חד-מיניים ורפורמה בהפלות.

ומה עם השמאל הרדיקלי, שנראה היה שהמחאה החברתית נגד הימין-מרכז והשמאל המתון עשויה להקפיץ אותו כאלטרנטיבה? הוא כרגיל מפולג ושולח לבחירות ארבעה מועמדים סוציאליסטים שונים. מצב זה משאיר דווקא את מפלגת המרכז-ימין, ה-PSDB, בעמדת "ממליך המלכים" – מה שאומר שסליבה ורוסף, שתי המועמדות השמאליות המרכזיות, יחזרו אחרי אהדת הימין בשביל לקבל את תמיכתו בסבב השני של הבחירות.

ומה בנוגע לאינטרס הברור שלנו כאנושות בשימור יערות הגשם? ייתכן שמרינה סליבה תנצח ותצליח לתת לנו תקופה של חסד. מה שבטוח זה שזה לא יהיה בזכות החכמה האנושית.

נמרוד עברון הוא סטודנט לתואר שני בלימודי פסיכו-סוציולוגיה, איש חינוך ופעיל פוליטי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf