newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא טרור יהודי, טרור ישראלי

למרות המניע הלאומני המובהק של מעשיהם, השיח הישראלי נמנע מלקרוא למחבלים אזרחי ישראל "ישראלים" ובמקום זאת מתייג אותם כ"יהודים". אולי מפני שכך נוח יותר להציג אותם כתופעה מן הזן הפנאטי-דתי ולא כחלק מן הישראליות הנורמטיבית

מאת:

כותב אורח: יונתן אנגלנדר

ישראל היא מדינה שממהרת לנכס לעצמה כל תופעה ופעילות המתרחשות בשטחה, מהצלחת מיזמי היי-טק בהם לא השקיעה אפילו שקל אחד ועד זכיות של ספורטאים להם לא סיפקה ולו את תנאי האימון הבסיסיים ביותר. אפילו אסונות טבע ותאונות דרכים מתויגים במהרה כעניין לאומי וממלכתי. על רקע זה מסקרנת ההימנעות העקבית מלקרוא למחבלים אזרחי ישראל "ישראלים", ובמקום זאת לתייג אותם כ"יהודים".

הטרור מבית מדרשו של ברוך גולדשטיין, ג'ק טייטל, והמחתרת שביקשה לפוצץ את מסגד אל-אקצא מוגדר תמיד כ"טרור יהודי", הוא לעולם לא ישראלי. זאת גם כשהמחבלים הם חיילי צה"ל, כפי שהיה דני טיקמן, שריסס חנויות של ערבים בחיפה, או דוד בן שימול, שירה טיל לאו על אוטובוס פלסטיני, רצח אדם אחד ופצע עשרה. או כמו גם הצעירים שנעצרו בחודש שעבר, שניים מהם חיילים, החשודים כי היו מסתובבים בבאר שבע ותוקפים ערבים באלות, סכינים ומוטות ברזל.

כנופיית הבלאדים תוקפת פעילי שמאל:

אנחנו קוראים למפגעים הללו, הסהרורים מהגבעות, שגדלו והתחנכו בישראל, "טרור יהודי", וכך יוצרים מרחק ביננו ובינם. במערכת הקטלוג הפועלת בתוכנו, אנו בוחרים למקם אותם כתופעה מן הזן הפנאטי-דתי, אי שם לצד דאע"ש וחמאס, ולא כחלק מן הישראליות הנורמטיבית. תמונותיהם של רבים מהחשודים והאשמים במעשים הללו, כפי שהן מתפרסמות בתקשורת, בכיפות וציציות, מסייעות לנו במלאכת התיוג. מעשיהם המזוויעים – רימון על בית משפחה, דקירה של עוברי אורח, שריפת נער – מסמנים אותם עבורנו כמפלצות, אותו דימוי נוח שהתרגלנו לייחס לטרוריסטים הפלסטינים. רק הדת מסוגלת להשחיר כך את הנפש ולהקשות כך את הלב. אנחנו אומרים לעצמנו שהשראתם היא מקביליהם המוסלמים, שהם לא יותר מעשבים שוטים בערוגה הנאה שהיא מדינת ישראל.

אך יש לזכור שזהות הטרוריסטים אינה רק דתית אלא גם לאומית. לטרור היהודי בארצות הברית בצרפת או בישראל מאפיינים שמייחדים אותו, כל מקום והנסיבות הייחודיות לו. בישראל מבצעיו הם ישראלים שנולדו פה, חונכו פה, ומעשיהם הם תוצר מקומי. הטרור שאותו אנו מכנים 'יהודי' הוא ישראלי – כמו במבה, כמו Waze, כמו צה"ל.

> "צומוד": מאות פלסטינים ויהודים הקימו מאחז מחאה בגדה

"מה שקרה בדומא לא מפתיע". תמונות של משפחת דוואבשה בחדר השינה השרוף. צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס

זה לא טרור יהודי, אלא טרור ישראלי. תמונות של משפחת דוואבשה בחדר השינה השרוף. צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס

שלוש אצבעות בתמיכה ברוצחים. מתנחלים מפגינים מול הדיון בהארכת המעצר של נאשמי פיגוע השריפה בכפר דומא (צילום: היאם זבארקה)

שלוש אצבעות בתמיכה ברוצחים. מתנחלים מפגינים מול הדיון בהארכת המעצר של נאשמי פיגוע השריפה בכפר דומא (צילום: היאם זבארקה)

אלימות כחול לבן

הנטייה היא לייחס את נכונותם של המחבלים הישראלים לרצוח חפים מפשע לקיצוניות דתית, אך המקורות ההיסטוריים של הטרור הארצישראלי, הארגונים להם אנו קוראים היום מחתרות, הופעלו רובם ככולם בידי חילונים. המניע לפעולות, אז כמו היום, הוא לאומי לא פחות מאשר דתי. קדושת הקרקע, טוהר הגזע וריבונות העם – כל המונחים שבעבורם יוצאים מחבלים אל פעולותיהם. אמנם עונדים מסיכה דתית, אך לא קשה לראות מתחת לסדין התחפושת את הפנים המקוריות, הלאומניות. עובדה היא שעד לשעה זו לא ראינו תלמידי ישיבה חרדים מבצעים פיגועים נגד ערבים: חפים מהמרכיב הלאומני, הם מתעסקים בלימוד פרקי משנה ורדיפת חיילים חרדים.

טוב וראוי שהחברה הישראלית מגנה את פעולות הטרור הישראלי, אך אל לנו להשלות את עצמנו שמדובר ביותר מפעולה טקסית שאין בה כל כוונה אמתית. הפוליטיקאי הישראלי יביע זעזוע עמוק משריפת הנער מוחמד אבו ח'דיר אבל ישתוק לאחר שצה"ל פוצץ בית ספר בעזה והרג 20 ילדים. הזעזוע, אם כן, הוא לא על הרג חפים מפשע, שכן זהו עניין שבשגרה, אלא על הנכונות של אזרחים לשבור את המונופול שיש לצה"ל על האלימות. על כן, אל לנו לטעות: הרטוריקה היא אולי יהודית, אבל האלימות כל כולה כחול-לבן.

יונתן אנגלנדר הוא עורך חדשות בדיגיטל חדשות 10 ומנחה בבינ"ה – התנועה ליהדות חברתית.

> ביום ירושלים אני בורח ממנה הכי רחוק שאפשר

הלווייתם של 21 בני משפחת אלנג'אר שנהרגו זמן קצר לפני הפסקת אש, בכפר בני סוהילא, מזרחית לח'אן יונס, 26 ביולי, 2014. משפחת אלנג'אר ברחה מביתה בחוזעה, כמו רבים אחרים מכפרם, בעקבות כיבוש המקום ע״י הצבא הישראלי. כ-1000 פלסטינים נהרגו עד כה בעזה וכ-5000 נפצעו. (אן פאק/אקטיבסטילס)

הלווייתם של 21 בני משפחת אלנג'אר שנהרגו זמן קצר לפני הפסקת אש, בכפר בני סוהילא, מזרחית לח'אן יונס, 26 ביולי, 2014. משפחת אלנג'אר ברחה מביתה בחוזעה, כמו רבים אחרים מכפרם, בעקבות כיבוש המקום ע״י הצבא הישראלי.(אן פאק/אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf