newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יומני האופנוע בפלסטין: מי צריך בית?

מה גורם לאדם שגר בבית מפח ואין בבעלותו סנטימטר של אדמה לדבר כאילו הוא עובד בשביל הבנק? כשנוסעים על שני גלגלים מגלים דברים

מאת:

נדל"ן בראס אל-עוג'א
שישי, 4.8.2017

בראס אל-עוג'א באזור הבקעה של הגדה המערבית לנהר הירדן, צפונית מערבית ליריחו, מפוזרים פה ושם גגוני פח בהם מתגוררות משפחות בדואיות מאל-ח'ראבשה, אחד הנצרים של שבט א-רשאידה, וכמה משפחות מ-ר'ואנמה מערבּ אל-ג'האלין. על פסגתה של גבעה באזור ישנו דיוואן שאת רצפתו יצקו מבטון וממנה הציבו עמודים מתכתיים ושמו בו כמה מזרונים ומיטות מעץ. מולו ניצבת תמונה של מסלול איברהים, המסלול המפותל שאינני יודע איך הוא פילס את דרכו מעיראק לטורקיה וסוריה וירדן ופלסטין, והגיע למקום הריק הזה.

בעלת הבית מקבלת אותנו ברוחב לב ושואלת לשלומנו, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מבקרים במקום. היא מניחה עבורנו שלושה מזרוני ספוג עם כריות מקושטות על רצפת הבטון והולכת במהירות להכין תה וארוחת בוקר. לאחר כמה זמן מגיע עלי, בעל הבית.

> זהו לא רק תיעוד הכיבוש, אלא סיפורם של החיים עצמם

אופנועים בדיוואן בראס אל עוג'א (צילום: בסאם אלמוהור)

אופנועים בדיוואן בראס אל עוג'א (צילום: בסאם אלמוהור)

אנחנו מדברים על כל מיני נושאים ובמהרה עוברים לדבר על נדל"ן. אתה עדיין גר בשכירות בראמללה? איך? ולמה לא קנית בית אם אתה חי בראמללה כבר 25 שנה? ולמה אתה משלם 2000 שקל בחודש לבעל הבית אם אתה יכול לשלם את זה לבנק בתמורה לבעלות שלך על הבית? מה תשאיר לילדים שלך? לפחות אתה יודע שבסוף הבית הוא שלך וכל הכסף ששילמת לא יהיה לשווא.

אך אין לי כסף ואני לא רוצה להתחייב לשלם סכום גדול לבנק ושהבית שלי יהיה בינתיים ממושכן לבנק חסר רחמים, לפחות אני יכול לעבור בקלות לבית אחר מתי שאני רוצה, נגיד כשאני כבר לא יכול לסבול את השכנים, ובעל הבית שלי סלחן כלפיי אם לא אצליח לשלם שכירות חודש או חודשיים. וגם, אם אני מחשב את הריבית שאני משלם לבנק במהלך התקופה בה אני משלם משכנתא, אז יהיה אפשר לקנות עם הסכום הזה עוד בית.

מה גורם לבדואי הזה שגר בבית מפח ואין בבעלותו סנטימטר של אדמה, להגן בכוח על עמדתו ולדבר כאילו הוא עובד בשביל הבנק? הבדואים בבקעת הירדן נמצאים כל הזמן בסכנת גירוש על ידי הכיבוש הישראלי. הם חיים באזור המוגדר שטח סי לפי הסכמי "השלום" של אוסלו, והאחריות הבטחונית והאדמניסטרטיבית הם של ישראל.

זה מזכיר לי את ענבי הזעם של ג'ון סטיינבק- אנחנו המצאנו את הבנק, איבדנו שליטה עליו, ועכשיו כולנו עובדים בשבילו.

כנסיה סודית בטובאס
שישי, 9.6.2017

מה שמאפיין אופנועים, או כל דבר בעל שני גלגלים או שתי רגליים, הוא שהם מאפשרים לך לעצור איפה שבא לך, ומהר. אפשר לעצור לדקה להטיל את מימיך מתחת לעץ זית, לאחר מכן אתה עוצר לשתות קצת מים או לעשן סיגריה. אפשר גם לעצור לצלם תמונות או לדבר עם איש זר בצדי הדרך. אתה יכול לעצור איפה שבא לך, אתה עוצר כשמשהו מושך את העין שלך.

הכניסה הסודית בטובאס (צילום: בסאם אלמוהור)

הכניסה הסודית בטובאס (צילום: בסאם אלמוהור)

הגענו לטובאס, בצפונו של האזור המכונה "הגדה המערבית"- שם שניתן על ידי ירדן לחלק הזה של פלסטין אחרי שנפל בידי השלטון הירדני בין הנכבה והנכסה מ- 1948 עד 1967 כשישראל כבשה את מה שנשאר מפלסטין. למה נתנה ירדן את השם הזה למה שנשאר מפלסטין? כי מה שנשאר מפלסטין ההיסטורית הוא לא פלסטין? הגיוני! הוא חלק קטן ממנה. שטחה של הגדה המערבית מהווה רק 21% משטחה של פלסטין ההיסטורית. ישראל קוראת לה "יהודה ושומרון" על שמן של שתי הממלכות היהודיות שהוקמו אחרי פיצולה של ממלכתו של המלך שלמה במאה השמינית או התשיעית לפני הספירה לפי ספר הקודש. הרשות הפלסטינית קוראת לה פלסטין, וכך גם גוגל.

בטובאס ראינו בית שעליו נתלה צלב. תהיתי לגביו והמשכתי להסתכל עליו מהצד השני עד שראיתי פעמון תלוי על גג הבית. זה לא בית, זאת כנסייה. ככה מגלים מקומות בזמן שמסתובבים על האופנוע בפלסטין.

שינינו כיוון ונסענו בכביש המוביל לכנסייה. כמה בחורים הורידו דברים מהאוטו שחנה בכניסה, הם הסתכלו עלינו בפליאה. ירדנו מהאופנועים מהר, ולפני שאעורר את סקרנותם יותר מדי, הורדתי את הקסדה ואמרתי להם שלום. הם קיבלו אותנו יפה והכניסו אותנו לכנסייה שלהם. מדובר בכנסייה קטנה, צנועה ונקייה בה התפשט ריח של קטורת. מקדימה היה אולם רחב שממנו עוברים לחדר שהוא מקום התפילה. הנזיר טועמה דאוד, שומר הכנסייה, קיבל את פנינו והושיב אותנו באמצע האולם ומסביבנו ישבו כמה נשים וכמה אנשי דת. הם הגישו לנו תמרים וקפה ושוקולד ומים קרים, בזמן שהנזיר סיפר לנו את סיפורה של הקבוצה הדתית ומעמדה הרם.

הפוסט פורסם במקור בערבית בבלוג שלי, ותורגם על ידי דימה דראוושה.

> פתיחת שנת הלימודים: כוחות המנהל הרסו מבנה בית ספר וגנים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf