newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההגבלות על אסירים מעזה: 10 שנים בלי לראות אחים ואחיות

לפי דו"ח "בצלם", ישראל מתירה רק להורים, בנות זוג או ילדים קטנים לבקר אצל כ-300 האסירים תושבי הרצועה הכלואים בישראל. "שכחתי איך אח שלי נראה", אומרת אמאל אבו עידה, שלא ראתה את אחיה 12 שנה

מאת:

מאות אסירים פלסטינים תושבי רצועת עזה מוחזקים בבתי כלא בישראל, כמעט בלי אפשרות לקבל ביקורים מקרובים מדרגה ראשונה כמו אחים ואחיות, וזאת בגלל ההגבלות שמטילה ישראל. כך עולה מדו"ח שמפרסם ארגון "בצלם". חלקם לא התראו עם אחיהם ואחיותיהם במשך יותר מעשור.

מתוך 5,152 האסירים והעצירים הפלסטינים שמחזיקה ישראל, נכון לסוף חודש אפריל 2019, כ-303  הם תושבי רצועת עזה, שחלקם נעצרו עוד לפני יישום "תכנית ההתנתקות" ב-2005. שלושה מהם קטינים בני 18-16. בנוסף ישראל מחזיקה 15 פלסטינים תושבי הרצועה בגין שהייה בלתי חוקית בישראל, ומגדירה אותם כאסירים "פליליים".

ב-2007 אסרה ישראל לחלוטין על ביקורי משפחות מהרצועה. החל משנת 2012 ועד היום היא מאפשרת ביקורים כאלה, אך בכפוף להגבלות קשות. לפי דו"ח "בצלם", ישראל מרשה רק להוריהם של האסירים, לבני זוגם ולילדיהם עד גיל 16 בלבד לבקר אצלם, וגם זאת רק אחת לחודשיים, במקום פעם בחודש כמו לאסירי הגדה. אחים ואחיות של אסירים רשאים לבקרם רק אם הוריהם נפטרו או חלו במחלה קשה ואם האסיר רווק. ביקורי אחיות ואחים מתאפשרים רק פעם בששה חודשים, וגם זאת רק אם הם לא הוגדרו כ"מנועים ביטחונית", הגדרה שלא ניתן לערער עליה, כפי שמזכיר דו"ח "בצלם".

רק אם ההורים נפטרו או חולים, ניתן אישור לאחים או לאחיות לבקר. חדר ביקורים בכלא עופר (צילום: משה שי / פלאש 90)

רק אם ההורים נפטרו או חולים, ניתן אישור לאחים או לאחיות לבקר. חדר ביקורים בכלא עופר (צילום: משה שי / פלאש 90)

אמאל אבו עידה, בת 47, נשואה ואם לשישה, תושבת מחנה הפליטים ג'באליא, סיפרה לתחקירנית "בצלם" אולפת אל-כורד כי לא ראתה את את אחיה מוחמד כמעט 12 שנה. מוחמד נעצר בשנת 2005 ובני המשפחה ביקרו אותו עד 2007, אבל אז אסרו הרשויות על ביקורי משפחות מהרצועה. כשחודשו הביקורים ב-2012, אמם ואביהם של מוחמד ואמאל כבר לא היו בחיים. לפי התקנות, אחיותיו אמורות להיות רשאיות לבקר אצלו, אבל גם על כך השלטונות מערימים קשיים.

אשתו של מוחמד, ולאא, מתגוררת באיחוד האמירויות אצל הוריה. מדי כמה שנים היא מגיעה לרצועה ומבקשת אישור לבקר אצל בעלה. לדברי אמאל, מאז 2005 אשתו של מוחמד ביקרה אצלו בערך 6-5 פעמים.

מאזן אל עילה: בכל פעם שאנחנו מגישים בקשת ביקור דרך הצלב האדום, הצד הישראלי עונה שאסור לאחים ולאחיות לבקר. עברו כבר 11 שנים ולא ראית את אחי בכלל. הוא חסר לי כל הזמן"

"בשנת 2018 אני והאחיות שלי, נוואל ומהא, הגשנו בקשות לבקר את מוחמד בכלא, כי אשתו לא נמצאת כאן", סיפרה אמאל לתחקירנית "בצלם". "הם נתנו היתר רק למהא. אחר כך הגשנו עוד בקשות לבקר אותו, אבל לא נתנו לאף אחת מאתנו אישור, גם לא למהא שכבר קיבלה אישור בעבר. כבר כמעט 12 שנים לא ראיתי אותו. התחלתי לשכוח איך הוא נראה. אנחנו שולחים לו כסף עם המשפחות של האסירים  מעזה. ניסיתי לשלוח איתם גם בגדים, אבל לא נתנו אישור להכניס אותם". אמאל מספרת שאמה לא ראתה את בנה מוחמד בחמש השנים האחרונות לחייה, מ-2007 אז בוטלו הביקורים ועד 2012. "ברגעים שלפני המוות היא קראה: 'מוחמד הנשמה שלי יוצאת, אני כל כך רוצה לראות אותך'. ואנחנו בכינו עליה ועליו".

מאזן אל-עילה, בן 46, נשוי ואב לשישה, תושב העיר עזה, לא ראה את אחיו ראמי בן ה-40 מאז נעצר לפני 11 שנה. "מאז שראמי נעצר בשנת 2008 אני, אחי וארבעת האחיות שלי לא ראינו אותו", סיפר אל-עילה לתחקירן "בצלם" מוחמד סבאח. "אמא שלי ואשתו הולכות לבקר אותו פעם בחודשיים בערך, ועד לאחרונה גם הבן שלו, מוחמד, הצטרף אליהן, עד שמלאו לו 16. בכל פעם שאנחנו מגישים בקשת ביקור דרך הצלב האדום, הצד הישראלי עונה שאסור לאחים ולאחיות לבקר. עברו כבר 11 שנים ולא ראיתי אותו בכלל. הוא חסר לי כל הזמן".

מ-2007 עד 2012, נאסר לחלוטין על ביקורי משפחות אצל אסירים תושבי עזה. כרזת רחוב בעזה בתמיכה בשביתת האסירים (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90),

מ-2007 עד 2012, נאסר לחלוטין על ביקורי משפחות אצל אסירים תושבי עזה. כרזת רחוב בעזה בתמיכה בשביתת האסירים (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

ניסרין ג'אבר, בת 43, תושבת העיר עזה, מספרת שראתה את אחיה מוחמד רק פעמיים מאז חודשו הביקורים ב-2012. אביהם נפטר לפני כעשר שנים ואמם של השניים אינה יכולה לבקר את בנה מאז תחילת 2016 עקב מצבה הבריאותי. מאז הגישו ניסרין ואחותה נור יותר מ-10 בקשות לבקר את אחיהן, אולם בקשותיהן אושרו רק פעמיים.

"מוחמד נעצר ב-2003 ואז ישראל הרשתה לנו לבקר אותו", סיפרה ניסרין לתחקירנית "בצלם". ב-2007, כאמור, אסרה ישראל על ביקורים לתושבי עזה למשך חמש שנים, ובאותה תקופה נפטר אביה מבלי שהספיק לראות את בנו.

אחרי חידוש הביקורים של בני משפחה ב-2012, אמה של ניסרין היתה היחידה שהורשה לה לבקר אצל אחיה מוחמד. "היא אישה מבוגרת וחולה ולמרות זאת לא נתנו לנו ללוות אותה", סיפרה ניסרין. "בבית כלא באר שבע (אשל) יש הרבה מדרגות וצריך ללכת מרחקים ארוכים וזה הקשה עליה מאוד". בתחילת 2016 הגישה אמה של ניסרין דו"ח רפואי להנהלת הכלא, מלווה בבקשה לאפשר לה ולאחותה נור לבקר במקומה אצל מוחמד. "היא בחרה בנו ולא באחים שלי כי היא ידעה שבתור נשים יהיה לנו יותר קל לקבל אישור", הסבירה ניסרין.

לדברי ניסרין, מאז תחילת 2016 היא ואחותה נור נרשמנו שבע פעמים לביקורים דרך הצלב האדום, ובכל פעם בקשותיהן נדחו "מסיבות ביטחוניות". לבסוף, ביולי 2017, הודיעו לה שהבקשה אושרה. "אי אפשר לתאר כמה שמחתי. לא יכולתי להירדם מרוב התרגשות לקראת הפגישה עם מוחמד, שלא ראיתי כבר 11 שנים".

ניסרין סיפרה שהביקור מאוד מתיש, והוא כולל חיפוש מדוקדק, אפילו בבגדים התחתונים, בשביל ביקור שנמשך בסך הכל 45 דקות. "עברתי את כל הסבל הזה כי רציתי לראות את אחי מוחמד, לא משנה באיזו דרך ובאילו תנאים", היא אומרת. חצי שנה מאוחר יותר, בתחילת 2018, היא ואחותה קיבלו היתר לביקור נוסף אצל אחיהן, אולם מאז כל הבקשות שלהן נדחו. לדבריה, אחיה איבד את הראייה בעין אחת לאחר שלקה בשבץ, והיא מודאגת מאוד ממצבו הבריאותי.

מוחמד אל-אר'א, בן 38, תושב העיר עזה, סיפר שאחיו דיאא יושב בכלא מאז 1992. הוא עצמו ראה אותו בזמן שישב בעצמו בכלא נפחא, אבל מאז ששוחרר ב-2015, לא הותר לו לראות את אחיו. "שאר האחים שלי לא ראו את דיאא כבר 27 שנים, מאז שהוא נעצר", מספר מוחמד. "הוא לא מכיר אף אחד מהם, כי אסור להם לבקר אותו. אני לפחות ראיתי אותו בכלא, ישבתי איתו ודיברנו. אני רוצה לראות אותו, אפילו רק לכמה שעות, כדי לראות מה שלומו".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf