העיר הערבית החדשה: "המדינה רוצה לבנות גטו חדש בגליל"

בעוד שמאז קום המדינה הוקמו בישראל כ-700 ישובים וערים ליהודים, באותה תקופה לא הוקם אף ישוב ערבי חדש בארץ, למעט הישובים העירוניים שהוקמו בנגב במסגרת ה"ישוב מחדש" של הבדואים בדרום. המצב הזה הוא אחד הגורמים לצפיפות ההולכת וגוברת בישובים הערביים ודוחף יותר ויותר פלסטינים בגליל לעבור לערים הקרובות – נצרת עלית, כרמיאל, עפולה, טבריה ועכו. בשנים האחרונות, הממשלה מודה באופן רשמי במצוקה הזו, ואף מקדמת בניית עיר חדשה, טנטור, בצמוד לישוב ג'דיידה-מכר, ליד עכו.

לכאורה, מדובר בהתקדמות. אולם רק לכאורה. מתכנני ערים, פעילים פוליטיים ותושבים בג'דידה-מכר טוענים שמדובר למעשה ב"גטו עירוני צפוף ועני", שמטרתו היחידה היא למנוע מצעירים פלסטינים לעבור לערים ה"יהודיות" הסמוכות. לפני כחודש השתתפו אלפים במחאה נגד בניית "העיר" החדשה (למעשה לא ברור אם זו תהיה עיר עצמאית או חלק מג'דידה-מכר), המשך לשורה של מחאות נגד בנייתה של טנטור. המאבק נמשך.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

המהלך לבנייתה של טנטור החל לפני כעשור. בעקבות החלטת ממשלה, הוטל על המהנדס ערן מבל לתכנן ישוב עירוני על אדמות באזור הכפרים ג'דידה ומכר. הרעיון, כאמור, היה לפתור את מצוקת הדיור בישובים הערבים בגליל המערבי, ההולכת ומחריפה בגלל מחסור באדמות לבנייה, היעדר תוכניות מתאר, והעובדה שבנייה לגובה בכפרים איננה מקובלת. התוכנית שהכין מבל אומצה על ידי אגף הבנייה והתכנון במשרד הפנים, וקודמה על ידי רשות מקרקעי ישראל ומניהל התיכנון. במפלגות המייצגות את הציבור הפלסטיני היו בתחילה מי שבירכו על התוכנית, ואפילו מי שעמד בראש מועצת גד'ידה-מכר פעל לשווק אותה.

העיר החדשה אמורה לקום ארבעה קילומטר מזרחית לעכו, באזור שנקרא "טנטור" (בעברית "תצפית"), שם המבטא את מיקומה של גבעה המשקיפה על עכו ועל נופים של אדמות חקלאיות ושטחים ירוקים. שטח העיר אמור להיות 5,500 דונם. 2,960 מתוכם הופקעו מבעליהם בסוף שנת '75 במסגרת ההפקעות הגדולות שהביאו למחאות "יום האדמה" הראשון. 1,370 דונמים נוספים נמצאים בבעלות פרטית של תושבי ג'דידה-מכר, והם אמורים להילקח מהם במסגרת מה שמכונה "איחוד וחלוקה ללא הסכמה". בתמורה יפוצו בעלי האדמות בסכום כספי או לחילופין יקבלו אדמות במקום אחר. היתר יגיע כנראה מאדמות מדינה.

הצפיפות בעיר החדשה גדולה פי שש מבנצרת עלית. הגפנה נגד התוכנית בג'דידה-מכר (צילום: ג'מאל שעבאן וסעיד גנאם, חיראק ג'דידה-מכר)

70 אלף איש על 5,500 דונם

"על 5,500 הדונם האלה אמורות לקום 15 אלף יחידות דיור ויגורו עליהם 70 אלף נפשות", אומר ערווה סוויטאת, מתכנן ערים ופעיל בוועדה העממית להתנגדות לבניית העיר החדשה. הצפיפות בשטח הבנוי תעמוד על 13 יחידות דיור לדונם. באזורים מסוימים בעיר, מוסיף סוויטאת, הצפיפות תגיע ל-24 יחידות דיור לדונם. לשם השוואה, בנצרת עילית מתגוררים כ-40 אלף איש על שטח של 40 אלף דונמים, ויש בה כ-17 אלף יחידות דיור. בשטח הבנוי, צפיפות הדיור בנצרת עלית עומדת על פחות מ-10 יחידות דיור לדונם. הרבה פחות מאשר בטנטור. אזור התעשייה בנצרת עילית משתרע על עשרת אלפים דונם. אזור התעשייה בטנטור צפוי לעמוד על 700 דונם, קטן פי 14 מהאזור בנצרת עלית.

"במקום שהמדינה תמצא פתרון הולם לבעיית הבנייה בכפרים ותרחיב את שטח הבנייה, היא רוצה לבנות גטו חדש בגליל", אומר פרופ’ יוסף גבארין, מתכנן ערים ומרצה בטכניון שליווה את פרויקט טנטור מהתחלתו. צפיפות האוכלוסייה בטנטור, אומר ג'בארין, תהיה מהגבוהות בעולם. "זו תהיה העיר הכי צפופה במדינה", אומר ג'בארין, הפרויקט הוא מחדל תכנוני ואנושי. הוא אסון לאומי לפלסטינים".

אז למה המדינה נזכרה להקים עיר חדשה לאזרחים הפלסטינים בישראל אחרי 71 שנה? "הסיבה העיקרית היא מניעת הגירתם של הפלסטינים לערים היהודיות בצפון כמו כרמיאל, עכו, נצרת עילית, עפולה וטבריה", טוען ג'בארין. "הם מנסים להנציח את המצב הקיים. הם פותרים את 'האיום הדמוגרפי' (בערים היהודיות – ס.ע.), ירוקנו את העיר העתיקה בעכו מתושביה ויהפכו אותה למרכז תיירותי חדש. טנטור היא לא עיר חדשה, אלא גטו חדש, צפוף ועני".

סוויטאת מספר שבשנת 2016 נעשה כבר ניסיון לבנות שכונה גדולה בג'דידה-מכר על אדמות שהופקעו ב-1975. אבל התוכנית, שזכתה לשם "נדבך עירוני", נכשלה בזכות הפעילות של התושבים המקומיים, שנעזרו בו ובפרופ' ג'בארין. "הצלחנו, אבל המדינה לא ויתרה ובאה עם הצעה יותר גדולה לבניית עיר חדשה", אומר סוויטאת.

בעיני עו"ד אמיל נחאס, משפטן שהתגייס למאבק נגד בניית העיר החדשה, האופן שבו מתכוונת המדינה להשתלט על אדמות פרטיות של תושבי ג'דידה-מכר לצורך הקמת העיר החדשה, הוא המשך של מדיניות הפקעת אדמות הישנה. "מדיניות הפקעת האדמות המשיכה", אומר נחאס, "אבל שינתה צורה. הדרך החדשה להפקיע את מה שנותר מהאדמות הפרטיות של הפלסטינים היא באמצעות 'איחוד וחלוקה מחדש', כמו שקורה עכשיו בטנטור". לדבריו, גם סלילת כבישים חדשים והרחבת מסילות הרכבת היא דרך מתוחכמת להפקיע אדמות, בלי לחזור לשיטות של שנות ה-70.

ג'מאל שעבאן, רכז "אל-חראק" (תנועת מחאה לא-אלימה) בג'דידה-מכר, מספר שהוועדה העממית התחילה לפעול נגד הקמתה של טנטור ב-2013 משום שראש המועצה הקודם לא פעל נגדה וגם המפלגות הערביות היו אדישות. לדבריו, התוכנית הקודמת כשלה לאחר שהתברר שהתכנון היה לקוי והצפיפות גדולה.

בג'דידה-מכר מתגוררים כ-21 אלף איש, והישוב נמצא בתחתית הדירוג מבחינה סוציו-אקונומית (אשכול 2 מתוך 10). רמת העוני והאבטלה גבוהים, והישוב סובל מבעיות של אלימות וסמים. רוב התושבים הם פליטים פנימיים, מה שמכונה "נוכחים נפקדים". הם מצאו מקלט בכפר בשנת 1948, אחרי שגורשו וברחו מ-23 כפרים שונים שנהרסו במהלך הנכבה. בסוף שנות השבעים עודדה המדינה את התושבים של עכו העתיקה לעבור לג'דידה-מכר כחלק מתוכנית לרוקן את עכו מתושביה המקוריים. המהלכים האלה יצרו מרקם אנושי עדין ובעייתי.

"אחת המטרות היא לרוקן את עכו העתיקה מתושביה". רחוב בעכו העתיקה (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

בסוף שנות השמונים אוחדו שני הכפרים – ג'דידה ומכר – תחת רשות מוניציפאלית אחת, מה שרק הגדיל את המצוקה והעוני. "יש שכונות בכפר שמפחיד להיכנס אליהם", אומר שעבאן. "סחר בסמים ובנשק באמצע היום, בנייה לא חוקית, עוני, אבטלה, פשע".

אז למה התושבים מתנגדים להקמתה של טנטור? "אנחנו נהיה הניזוקים המרכזיים מהתוכנית הזאת", מסביר שעבאן. "ינשלו אותנו מאדמתנו, ובמקום לפתור את בעיית המגורים, רק יחריפו את המצוקה הקיימת. הם מציעים עיר חדשה צפופה שאין בה מגרשי משחקים, בתי ספר ואזור תעשייה". שעבאן חושש שהכוונה להעניק דירות בעדיפות ראשונה לחיילים משוחררים רק תחריף את הפערים החברתיים הקיימים בכפר. "ממילא המרקם החברתי בכפר עדין", אומר שעבאן. "העיר הזאת תהפוך לגטו חדש, אלים, עני, מובטל, מוכה פשע וסמים. במקום הגטו הלא-הומוגני הזה, הם צריכים לתת מענה לבעיית הבנייה בכפר ולהעניק אישורי בנייה לתושבי הכפר".

"האדמה היא מולדת, לא נוותר עליה"

"הם לא מבינים את הקשר הרגשי שלנו עם האדמה", אומר סעיד שבל בן 71, תושב אלמכר שבבעלותו 27 דונמים. "האדמה עבורי היא וטן, מולדת, היא האוויר שאני נושם. היא לא שטח נדל"ן אלא קשר רגשי חזק. השורשים שלנו עמוק באדמה. הם לא יכולים לעקור אותנו. מגיל 14 אני עובד באדמה. חרשתי ועבדתי אותה על חמורים לפני שהופיע הטרקטור. ירשתי אותה מאבי וסבי, ותמיד התפרנסתי ממנה. ממנה גידלתי שמונה ילדים, ושניים מהם ממשיכים לעבוד איתי באדמות".

שבל מספר שלפי התכנון, 40 אחוז מהאדמות שלו יילכו לכבישים, 20 אחוז לשטחים ירוקים ועל השאר יקימו בנייני מגורים. "אני לא מוכן לשום פשרה, לא מוכן להחליף את האדמה שלי אפילו בארמון זהב", אומר שבל. "אם הם באמת רוצים לעזור לנו, שיגדילו את תכנית המתאר בכפר ואני והילדים שלי נחליט מה לעשות עם האדמה שלנו. המטרה הסמויה שלהם של הקמת העיר היא להפקיע את מה שנשאר מהאדמות שלנו ולנשל אותנו מהמולדת. אם ייקחו את האדמה, מה יישאר לנו?"

לא רק אדמות חקלאיות ייכללו בתוכנית, אלא כל אזור התעשייה הנוכחי של ג'דידיה-מכר. קרוב לחמישים עסקים ייאלצו להתפנות – מוסכים, חנויות ועוד. "עשרים שנה אני ואחי מנהלים את המוסך", אומר מוחמד עאבד בן ה-64, הבעלים של מוסך "האחים פראג". "אנחנו ועוד חמש משפחות אחרות מתפרנסות ממנו. אם התוכנית של טנטור תבוצע, זה יהיה אסון בשבילנו. יקחו ממני 40 אחוז מהאדמה, וב-60 האחוז שיישארו לי לא אוכל להשתמש כמוסך בטענה שזה אזור מגורים. הציעו לנו יחידת דיור במקום האדמה שיקחו, אבל מה אעשה עם יחידת דיור? יש לי דירה. אני צריך להתפרנס. לא הציעו לנו מקום חלופי לבניית מוסך, יש לי ששה ילדים. ממה הילדים שלי יחיו? לא הגון שאני אצא מאדמה שהיא בבעלותי ויביאו מישהו אחר ויגור בה".

שעבאן מרוצה מהצלחת המחאה עד עכשיו. "מאז יום האדמה לא יצאו הערבים בהפגנות ענק לרחובות בשל ענייני אדמות", אומר שעבאן, "אנחנו ב'חראק' העממי הצלחנו להוציא 15 אלף תושבים ערבים לרחובות. בכל שבוע יש לנו פעילות – הפגנה, עצרת או פסטיבל. הצלחנו להאיר את עיניהם של הפוליטיקאים. בהתחלה הם תמכו בתוכנית. היום הם הבינו את המניעים של הממשלה להקים גטו חדש והם התגייסו אתנו".

התוכנית לבניית טנטור אושרה בוותמ"ל (ועדה לתכנון מתחמים מועדפים למגורים, מסלול "עוקף" שהוקם בממשלה הקודמת כדי להאיץ תוכנית בנייה) בכפוף להתנגדויות. מחר אמורים אנשי "חראק", יחד עם פרופ’ גבארין ומשפטנים, להגיש לוותמ"ל התנגדות לתוכנית. במקביל ממשיכים ב"חראק" בגיוס התנגדות עממית לתוכנית, ומחר אמורה לצאת שיירה של כלי רכב ואוטובוסים מהכפר למשרדי הוותמ"ל ותלווה את הגשת ההתנגדות. המאבק, כך נראה, רק מתחיל.