newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הספר הוא אויב: ישראל אסרה כניסת ספרים מלבנון

תחת הכותרת "תחזירו לנו את הספרים" נפתחה אתמול תערוכת הספרים השלישית בפתוש, בר גלריה בחיפה. הספרים הוחזרו לירדן בגלל חוק מ-1939 שאוסר על סחר עם מדינות אויב, אף שלפי המו"ל סאלח עבאסי, עד לפני 10 שנים לא היתה בעיה לייבא ספרים לישראל מכל העולם הערבי

מאת:

"תחזירו לנו את הספרים" – תחת כותרת זו נפתחה אתמול תערוכת הספרים השלישית בפתוש, בית מסעדה ובר גלריה בעיר התחתית בחיפה. כותרת זו מנסה לספר סיפור קשה ומסובך, שלא מוכר לקהל הרחב בישראל – סיפור הגעתם של ספרים מהוצאות לאור לבנוניות לארץ. מסתבר שמלבנון לא מבריחים רק סמים, אלא גם ספרים.

אסמאא עזאיזה, המנהלת האמנותית של פתוש שהגתה את רעיון התערוכה, מזמינה מדי שנה ספרים מהוצאות לאור בלבנון, מצרים, ירדן, מדינות המפרץ הפרסי, תוניסיה ושאר העולם הערבי. עזאיזה פונה לרוב לסוכן שמייבא ספרים מכל בתי ההוצאה לאור בעולם הערבי. הפעם פנתה עזאיזה לסוכן ספרים שמתגורר בירדן ומחזיק בעצמו בהוצאה לאור בשם אלהליה, ונתנה לו רשימה מלאה של ספרים שרצתה לרכוש לתערוכה.

תערוכת הספרים השלישית בפתוש (צילום: שריף מוסא)

תערוכת הספרים השלישית בפתוש (צילום: שריף מוסא)

הסוכן השתמש בחברת משלוחים הפועלת בעולם הערבי כמייבאת של הספרים, החברה טיפלה במשלוח מלבנון לארץ. הספרים האלה מגיעים לישראל בשתי דרכים – או שהמשלוח מגיע לירדן ומשם נשלח לשטחים, או שהוא מגיע למעבר הגבול עם ירדן, גשר שייח' חוסיין.

לדברי עזאיזה, "הספרים שמגיעים לארץ מלבנון 'מוברחים' בתוך ארגזי הספרים. מערבבים אותם עם ספרים מהרבה הוצאות לאור ושולחים אותם למעבר הגבול בירדן, ומשם לרמאללה, וכך הם מגיעים אלינו. לכן הסוכן מייבא קודם ספרים לירדן, כדי לערבב את הספרים הלבנונים עם ספרים של בתי הוצאה לאור ירדניים ואחרים. הישראלים פותחים את הארגזים ורואים המון ספרים של הוצאות לאור שונות. למעלה יש את הירדניות, והלבנוניות מוחבאות למטה – ואז מאשרים את הארגזים".

עזאיזה מספרת כי "הפעם 350 ספרים מלבנון הגיעו ישירות לשדה התעופה בעמאן, וישר נשלחו למעבר הגבול עם ירדן, בלי שתהיה אופציה לערבב את הספרים בארגזים ולהחביא את הספרים הלבנונים. הירדנים אישרו אותם, והעבירו אותם למכס הישראלי. במכס קיבלו 60 ארגזים – 50 לבנונים ו-10 תוניסאים וירדנים. המכס אישר את עשרת הארגזים של ההוצאות התוניסאיות והירדניות, ואת 50 הארגזים שהגיעו מלבנון החזיק תשעה ימים ואז החזיר אותם למכס הירדני, בלי לתרץ ובלי מכתב רשמי".

אסמאא עזאיזה, המנהלת האמנותית של פתוש (צילום: שריף מוסא)

אסמאא עזאיזה, המנהלת האמנותית של פתוש (צילום: שריף מוסא)

לדברי עזאיזה, "הסיבה להחזרת הארגזים ברורה לנו. ישראל מבססת את זה על חוק המנדט משנת 1939, שמונע מסחר עם מדינת אויב. 350 ספרים בנושאי שירה, ספרות, פוליטיקה, פילוסופיה, הגות, נגנזו והוחזרו לירדנים, ומשם לביירות".

"מישהו במכס החליט"

סאלח עבאסי, בעל ההוצאה לאור "כול שייא" שמייבא ספרים מהעולם הערבי מאז 1987, אומר כי לא היתה לו בעיה לייבא ספרים מכל מקום, עד שלפני 10 שנים ישב מישהו במכס שטען שאסור לייבא ספרים ממדינות אויב והסתמך על חוק המנדט הישן. במכס החרימו 120 ארגזי ספרים שהוא יבא מלבנון ומסוריה תחת הטענה הזאת, והספרים הושמדו במעבר הגבול.

עבאסי לא עבר על כך בשתיקה. הוא פנה לתקשורת הבינלאומית והמקומית, ואפילו לבית המשפט, באמצעות ארגון עדאלה. בסופו של דבר הוא זכה בהחזר כספי של 250 אלף שקל. אך, לדבריו, "זה לא פתר את הבעיה. לזכות בהחזר כספי זה טוב, אבל אני מייבא ספרים מכל העולם הערבי. יש כמה מדינות כמו לבנון, סוריה, עיראק, לוב ואלג'יריה שנחשבות למדינות אויב ואני מייבא מהן ספרים. פניתי לארגון עדאלה, ועתרנו נגד משרד האוצר. לפני שהשופט הכריז על ההחלטה הוא אמר – תנסו להגיע להסכמה. ואכן סיכמנו שבכל שנה אקבל מהאוצר אישור שנתי לייבא ספרים אפילו ממדינות האויב. היה לנו תקדים".

לדברי עו"ד סוסאן זהר מעדאלה, "אפילו אם אתה קונה ספר מירדן או מהשטחים שהוא מהוצאה לאור לבנונית, זה נחשב עבירה פלילית. אמנם בעליון הצלחנו להשיג אישור עבור מר עבאסי, אבל החוק לא בוטל. כרגע משפטית אפשר להגיש עתירה לבטל את החוק, אבל זה יהיה קשה. צריך לבנות ולהכין את הקרקע לזה – בין השאר דרך התקשורת והציבור והעלאת המודעות לנושא".

עו"ד סוסאן זהר מעדאלה: "אפילו אם קונים ספר מירדן או מהשטחים שהוא מהוצאה לאור לבנונית, זה נחשב עבירה פלילית. כדי לבטל את החוק הזה צריך להכין את הקרקע, בין השאר דרך העלאת המודעות לנושא"

למרות התקדים, הסיפור עדיין לא נגמר, ועדיין קיימת "רשימה שחורה" של ספרים שאי אפשר לייבא, שלדברי עבאסי, הצנזורה מחזיקה בה והיא מתעדכנת כל הזמן.

עבאסי אומר כי "על מנת לקבל אישור לייבא ספרים ממדינת האויב צריך לשלוח בקשה למשרד האוצר, ולוקח לו לפחות חודשיים לאשר אותה. לאחר מכן, אני מזמין את הספרים ושולח רשימה שמפרטת את הכמות שלהם, הכותרות שלהם ושמות הסופרים לצנזורה. הצנזורה עוברת על הרשימה ומאשרת את הספרים שמותר להכניס.

"יש ספרים אסורים, שעל פי הגדרתם יש בהם הסתה נגד ישראל, כמו הספרים של חסן אלבנא. הצנזורה שולחת מכתב למכס שמורה להם אילו ספרים להחרים. במכס מחרימים אותם, ולכן אני נזהר במה שאני מייבא. קרה לי שהחרימו לי ספרים. הם מאפשרים לי להכניס 10 עותקים מהספר המוחרם, בתנאי שאמכור אותו לספריות של אוניברסיטאות ולא לאנשים רגילים".

"ישראל רואה בתרבות הפלסטינית איום"

אנטון שלחת, סופר, מבקר ועורך מגזין התרבות "אלדקרא אלתאלתה" (הזיכרון השלישי), אומר כי "סיפור הכנסת הספרים לפלסטינים בישראל הוא טרגדיה. מאז 1948, 'הנכבה הפלסטינית', ועד לסיום הממשל הצבאי בסוף 1966 היה נתק טוטלי בין הפלסטינים בישראל לעולם הערבי. אפילו ספר אחד לא הגיע לארץ. רק אחרי מלחמת 1967 וכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה הנתק הוסר, והקשר בין הפלסטינים שחיים בישראל לבין אחיהם בגדה התחזק. התחלנו להביא ספרים מהוצאות לאור מכל העולם הערבי, אפילו מלבנון דרך השטחים, והספריות שלנו התמלאו בהם. היה לנו מה לקרוא".

מימין: סוסאן סהר, אנטון שלחת ואסמאא עזאיזה (צילום: סוהא עראף)

הפאנל בפתוש בנושא איסור הכנסת הספרים. מימין: סוסאן זהר, אנטון שלחת ואסמאא עזאיזה (צילום: סוהא עראף)

שלחת טוען כי "מאז ומתמיד ישראל ראתה בזהות ובתרבות הפלסטינית איום רציני לקיום שלה, וניסתה לדכא אותן בכל צורה. הדיכוי הסמוי התחיל בשנות ה-50 בפרויקט שהיה שייך להסתדרות, תחת השם 'קרן הספר הערבי'. בקרן הזאת הוציאו לאור גם ספרים מקומיים וגם מהעולם הערבי, במיוחד ספרות ממצרים, אבל ספרים חברתיים 'לא מריחים ולא מסריחים'. הוצאות הספרים היו שייכות באותן שנים למפלגות. המפלגה הקומוניסטית הוציאה ספרים של סופרים המשתייכים למפלגה, כמו מחמוד דרויש, אמיל תומא, סמיח אלקאסם, תופיק זיאד ואחרים.

"המפלגות הבינו את כוח המילה, ולכן לכולן היו עיתונים, באותה תקופה העיתונות היתה חזקה. מפא"י הוציאה עיתון בערבית בשם 'אליום' – היום, ואנחנו קראנו לו 'אלבום' – הינשוף. גם למפ"ם הסוציאליסטית היה עיתון בערבית בשם 'אלמרסאד' – תצפית, ואנחנו קראנו לו 'אלמרחאד' – השירותים. הם גם הוציאו מגזין תרבות בערבית בשם 'מע אלפגר' – עם השחר.

"תנועת אלארד, שהוקמה ב-1959, ניסתה לקחת חלק בתרבות. היא פירסמה ספרים, והיתה מהראשונות שדיברו על זהות פלסטינית ולא רק זהות ערבית. התנועה הוצאה מחוץ לחוק ב-1965, וחלק ממייסדיה גורשו מהארץ".

השנה יש בתערוכה 2,000 כותרים מ-25 הוצאות לאור מכל העולם הערבי. במהלך שבוע שלם, עזאיזה אילתרה פתרונות בדקה ה-90. היא פנתה לכל ההוצאות לאור והספריות בשטחים וכן לסלאח עבאסי, וקנתה ספרים לבנונים, חלקם אותם ספרים שהזמינה מלבנון ושנגנזו במכס.

השנה יחתמו בתערוכה שמונה סופרים פלסטינים על ספריהם, שבהם שני ספרי ילדים, שלושה ספרי שירה, ספר הגות (كتاب فكر) ורומן השנה. עזאיזה נותנת במה וחולקת כבוד למתרגמת רים ע'נאיים מבאקה אלגרבייה, שתירגמה לערבית את השירים של המשורר האמריקאי ריצ'רד רייט. כל ערב יש גם להקה מוזיקלית מקומית.

המוצר הלוהט ביותר בתערוכה הוא ספרי הילדים. בגלל המחסור בספרי ילדים איכותיים בשפה הערבית, הספרים נמכרים כמו לחמניות חמות. לדברי עזאיזה, בשנה שעברה לא נשאר אפילו ספר אחד, "והשנה ייבאנו כמות גדולה של ספרי ילדים ממדינות המפרץ. לא תאמיני איזו איכות של ספרים יש שם, מבחינת ציורים, איכות הדפוס והתוכן".

יש טענה שפלסטינים בישראל אינם צרכני תרבות ולא קוראים ספרים. עזאיזה טוענת שההפך הוא הנכון, ומסבירה כי "בארץ יש מחסור בספרים, אפילו בחנויות שמוכרות ספרים איכותיים. אין גם מספיק ספריות, ואין כמעט ספריות בכפרים. אנשים מחכים שנה שלמה לתערוכה כדי לקנות".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf