newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למועצה הבדואית נמאס לממן את התלמידים שהמדינה מזניחה

לא ברור כמה תושבים חיים במועצת אל-קסום. המספרים נעים בין 10 ל-60 אלף. מה שברור הוא שכמחצית מתקציב החינוך שלה מוקדש לתלמידים בכפרים הבלתי מוכרים, שהמדינה מסרבת לממן. במועצה לא מוכנים להמשיך בהסדר הזה

מאת:

תלמידים, ברוכים הבאים לשיעור מתמטיקה. להלן שאלתנו: לפי נתוני משרד החינוך, במועצה אזורית אלקסום לומדים 10,367 תלמידים. אם ככה, מדוע המועצה מאיימת להשבית 20 אלף תלמידים עם תחילת שנת הלימודים?

מסובך? ננסה שאלה נוספת: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במועצה האזורית אלקסום חיו בסוף שנת 2017 כ- 10,000 תושבים. כיצד ייתכן שלפי נתוני "התמונה החינוכית" של משרד החינוך, התגוררו בה בשנת 2018 כ- 46 אלף תושבים?

כ-40 אחוז מתקציב החינוך של מועצת אלקסום מוקדש להסעות של ילדים מהכפרים הבלתי מוכרים. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום באדיבות פורום דו-קיום בנגב)

כ-40 אחוז מתקציב החינוך של מועצת אלקסום מוקדש להסעות של ילדים מהכפרים הבלתי מוכרים. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום: יעלה רענן, יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

נתחיל בתשובה לשאלה השנייה. היא אינה פשוטה. במועצת אלקסום שבעה יישובים מוכרים, אבל היא מעניקה שירות ליותר מעשרים כפרים לא מוכרים. למשל, בכפר הבלתי מוכר אלפורעה לבדו, אי-שם דרומית לערד, גרים כנראה כ-10,000 תושבים, אבל הוא לא נספר, ולכן התושבים בו לא נמנו באופן מסודר מעולם, אז קשה לדעת בדיוק.

כמו כן, היישובים המוכרים תוכננו בשיטת "התכנון המגביל": מתכנן צייר על המפה "קו כחול", המציין תחום שיפוט מזערי שנועד לדחוק את התושבים לעקור ו"להתרכז" בליבת הכפר. כך נותרו אלפי אזרחים להסתופף ב"שוליים", "מחוץ לגדר", אף שלכאורה נועדו לגור ביישוב מוכר. חלקם נרשמו כתושבים, וחלקם רשומים כ"בני שבטים".

משום כך, הביורוקרטיה הישראלית מנהלת שורה של חשבונות כפולים עם המועצה. משרד הפנים מגלה בשנתיים האחרונות נדיבות, ומתקצב "מענק איזון" לתושבים שמחוץ ליישובים ולאלו שנדחקו מחוץ לקו השיפוט. אבל מה? מענק האיזון אינו מאוזן די הצורך. הוא מהווה רק 67% מהמענק לתושב ישראלי "רגיל", זאת אף שהתושבים שמעבר לגדרות ומחוץ ליישובים הם דווקא אלו שזקוקים לשירות יקר יותר (למשל, כי צריך לספק להם שירות בנקודות נידחות ולהסיע תלמידים למרחקים). 67% זו נקודת הקצה של הנדיבות, נכון לעכשיו.

משרדי ממשלה אחרים בוחרים להכיר במספרים מגוונים של תושבים. כל משרד וטעמו, כל משרד ותחשיביו, כל משרד וגבולות רוחב הלב שלו. לחלק מהמשרדים גם טכנולוגיות חישוב משלהם. לרשות להתיישבות הבדואים יש, למשל, אומדנים מורכבים המבוססים על מערכת GPS שיש לה שני יעדים: לתכנן בתים ולהרוס בתים. אפילו למפעל הפיס יש אומדן תושבים עצמאי משלו.

לפי הערכת ראשי המועצה האזורית אלקסום, יש בה יותר מ-60 אלף תושבים. אבל גם הערכה זו אינה מדויקת, וכמובן שהממסד חולק עליה. וכך מתנהלת רשות מקומית במרחב גיאוגרפי מדברי עצום, על פני איים נטולי רצף, ובמנעד תקציבי משתנה. הרשות מתכווצת ומתרחבת בהתאם להקשר, ממש כעליסה בארץ הפלאות.

נחזור לשאלה הראשונה. המועצה מפעילה 23 בתי ספר ו-99 גני ילדים. לומדים במוסדותיה 10,367 תלמידי בתי ספר ועוד 2,717 ילדי גן. בד-בבד היא "קבלנית" להסעת אלפי תלמידים המתגוררים ביישוביה ומחוץ להם למוסדות, שרבים מהם מחוץ לשטחיה, ביישובים הבדואים הוותיקים. תקציבה מגיע ל-262 מיליון שקל.

לכאורה, למועצה תקציב חינוך כמו לכל מועצה, ובהיבטים מסוימים התקצוב עונה על הצרכים. ואולם, 101 מיליון שקל מתקציב החינוך של אלקסום, כלומר כ-40%, אינם מיועדים כלל לשירותי חינוך, אלא להסעת עשרות אלפי תלמידים למרחקים עצומים מדי יום. למה נחוצות הסעות כה רבות ויקרות? בשל קדושת העיקרון שאין להכיר בכפרים הבלתי מוכרים ולפתח בהם שירותים, חס וחלילה.

שיעור מקבלי הבגרות המועצת אלקסום נמוך משמעותית משיעורם בשאר הארץ. בית הספר תל ערד באלקסום (צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק)

במילים אחרות, כמעט מחצית מתקציב החינוך של המועצה הענייה מיועד בפועל להסעות – שיעדן הנגשת שירותי חינוך שהמדינה עצמה מונעת את הנגשתם. משאבי החינוך אינם מגיעים למחנכים, אלא זורמים מדי יום למאות כלי רכב.

זו בדיוק הסיבה שמועצת אלקסום משביתה את הלימודים בתחילת שנת הלימודים הקרובה. היא מסרבת למלא את תפקידה כקבלנית שירות סוג ב' לכפרים הבלתי מוכרים. טענתה היא שהתקציב שהיא מקבלת עבור תלמידי הכפרים הבלתי מוכרים הוא חלקי בלבד ומפלה.

הוצאות תחזוקה: בבתי הספר בכפרים הבלתי מוכרים מיוצר החשמל בגנרטורים, המתודלקים בדיזל. משרד החינוך אינו מפצה את המועצה על ההוצאה היקרה.

הוצאות אבטחה: בבתי הספר המרוחקים אין נוכחות משטרתית, אבל למועצה אין תקציב אבטחה. כך קורה שכיתות נפרצות וציוד מושחת. המועצה רוכשת ציוד חדש מתקציבה ואינה מפוצה.

עלויות מטה: בעיות החינוך במועצה מורכבות, והיא פרושה על פני מרחב עצום שבין ערד לרהט. משרד החינוך אינו מתקצב מטה שיצליח להתמודד עם המורכבות.

מאבק בנשירה: משרד החינוך מצהיר על מאבק בנשירה, אבל מתקצב רק חלק ממשרת קציני הביקור הסדיר. מועצת אלקסום מתקשה לממן את היתרה, וכך המאבק בנשירה נפגע.

אלו רק דוגמאות המלמדות על הכלל. לפי תחשיביה של מועצת אלקסום, השירות ליותר מעשרים כפרים בלתי מוכרים "גוזל" מדי שנה 20 מיליון שקל, כ-7.5% מתקציבה, והסכום הזה בא על חשבון השירות המיועד לתלמידים הרשומים כדין ביישוביה.

התוצאה ניכרת: תקציב החינוך מדורדר, ורק 42% מהתלמידים בי"ב זוכים לתעודת בגרות, לעומת 70% בישראל כולה. רק כ- 6% מהבוגרים מסיימים חמש יחידות בגרות באנגלית, לעומת 38% בכלל הארץ.

לראש המועצה סלאמה אל-אטרש נמאס. הוא מצהיר: אם משרד החינוך מתעקש להפלות את תלמידי הכפרים, שיתכבד וייטול את האחריות לחינוכם לידיו ולא יעמיס אותה עליו ועל התלמידים במועצה שלו. המועצה הענייה חייבת להתרכז במשימתה: לבסס את שבעת יישוביה ולקדמם חרף התנאים הקשים. היא אינה מסוגלת לטפל בכפרים המצויים מחוץ לשטחה, בשטחים גליליים, ללא תקצוב מתאים.

סלאמה מוסיף: ההסכם שנחתם בעבר עם המועצה אינו ריאלי. אם רוצים לחדשו, יש לשנותו. צריך להתחיל בכך שתגובש מתמטיקה ריאלית יותר, וגם אנושית יותר. נחוץ חשבון מתחשב יותר, ומתחשבן פחות. כזה שיעניק מענה הולם והזדמנות ראויה לתלמידים ביישובים העניים בישראל.

שמוליק דוד, יועץ לשינוי מדיניות בשתיל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf