newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבחירות המקומיות הוכיחו שנתניהו לא קוסם

נתניהו ומחנה הימין נראו מאוחדים ובלתי מנוצחים, ואז הגיעו הבחירות המקומיות. מועמדי ליכוד הפסידו למרות התמיכה של נתניהו, כחלון נוגס, הקול החרדי התפצל והביקורת בתוך המפלגה גוברת. האם גוש הימין מתחיל להתפורר?

מאת:

בארצות הברית, המפלגות הארציות, הדמוקרטית והרפובליקאית, נוכחות מאוד גם בבחירות מקומיות לראשי ערים או למושלי מדינות. ככה גם הלייבור והשמרנים בבריטניה, וכך גם בעוד מדינות רבות במערב. בישראל, מסיבות שונות, המפלגות לא ממש נוכחות במישור המקומי. ובכל זאת, הבחירות המקומיות שנערכו בשבוע שעבר יכולות לתת אינדיקציה פוליטית: נתניהו, הליכוד ומחנה הימין בכלל צריכים להיות מודאגים מהתוצאות האלה. לא רק לגבי הסיכוי של נתניהו לנצח בבחירות הכלליות הקרובות, אלא יותר מכך: לגבי הסיכוי של מי שיירש את נתניהו בליכוד לשמור על כוחו של הימין.

אחרי 19 שנה של ניצחונות רצופים של הימין והימין-מרכז (אולמרט), ברור למה השמאל מביט על הימין כעל גוש קומפקטי, חזק, מלוכד, נחוש, בדיוק ההפך מהשמאל המפורר וחסר האמונה בעצמו. אבל המבט הזה על הימין הוא לא ממש מדויק. גוש הימין מכיל בתוכו קבוצות שונות שיש ביניהן מחלוקות עמוקות: אידיאולוגיות, תיאולוגיות, מעמדיות, עדתיות ועוד. חרדים מול דתיים לאומיים, עולים מרוסיה מול שניהם, מזרחים מסורתיים מול ימין "רפובליקאי", ועוד.

מנחם בגין הצליח להביא את המחנה הזו לניצחון, אבל אחרי שפרש, הימין התקשה לבסס רוב ברור בציבור הישראלי והפסיד את ראשות הממשלה לא פחות משלוש פעמים (ממשלת הרוטציה ב-1984, רבין ב-1992 וברק ב-1999). עד שבא בנימין נתניהו.

נתניהו התחיל בעבודת גיבוש המחנה כבר בקדנציה הראשונה שלו ב-1996, אבל בשלוש הקדנציות הרצופות שלו מאז 2009, הוא הפך לאלכימאי הגדול של הימין, האיש שהלחים את כל מרכיביו למקשה אחת חזקה. הוא יצר לימין תחושת שייכות חזקה, "אנחנו מול הם". נכון, נתניהו פחות עבד על ה"אנחנו" ויותר על ה"הם" – הערבים, השמאל, שוברים שתיקה, האקדמיה וכולי – אבל זה עבד לו. גם האמונה הפנימית העמוקה שלו שהוא שליח ההיסטוריה למשימת הצלת העם היהודי מול האיסלאם הרדיקלי עזרה לו מאוד. היה לו גם קצת מזל: ההתאוששות הכלכלית העולמית שהחלה עם כניסתו לקדנציה השנייה, מלחמת האזרחים בסוריה, בחירתו של טראמפ. כל המרכיבים האלה יצרו את התחושה שהוא, והמחנה שהוא עומד בראשו, בלתי מנוצחים.

ראש הממשלה נתניהו בסיור בחירות בשוק מחנה יהודה עם זאב אלקין. זה לא עזר לאלקין בבחירות לראשות עיריית ירושלים (הדס פרוש / פלאש90)

ראש הממשלה נתניהו בסיור בחירות בשוק מחנה יהודה עם זאב אלקין. זה לא עזר לאלקין בבחירות לראשות עיריית ירושלים (הדס פרוש / פלאש90)

הבייס מתפרק

הבחירות המקומיות בשבוע שעבר, כך נראה, סודקות את התחושה הזו. זה ניכר קודם כל בירושלים. הבחירות שם היו אמורות להיות "טיול בפארק", כפי שאומרים באנגלית, עבור נתניהו והליכוד. זה הפך לפארק היוּרָה. כשהמועמדות של זאב אלקין יצאה לדרך, היה ברור שהוא ינצח בהליכה. שר מכהן, הנחשב לאחד מבכירי הליכוד, מתמודד בעיר שבבחירות הכלליות האחרונות נתנה לליכוד 24 אחוז ולמחנה הימין כולו יותר מ-75, ונהנה מתמיכתו של נתניהו ומתמיכתו של ראש העיר היוצא, ניר ברקת, בעצמו איש ליכוד שכיהן בתפקיד שתי קדנציות.

עיתונות הימין דחפה את מועמדותו של אלקין בכל הכוח. ביוני השנה "ישראל היום" ידע לספר שאלקין החליט סופית להתמודד אחרי שסקר שערך פרופ זאב דגני, הסוקר של הליכוד, נתן לו 32 אחוז, לעומת 24 אחוז לליאון והרבה פחות לכל האחרים.  בסוף אוגוסט דיווח "ישראל היום" על סקר פנימי נוסף שנערך במטה אלקין ומראה שהוא מקבל 33 אחוז, הרבה מעל כל המועמדים האחרים. בסוף ספטמבר הסביר מתי טוכפלד, הפרשן הפוליטי של העיתון, שדרכו של אלקין "לקומה השישית המיוחלת בכיכר ספרא" סלולה.

זה לא קרה. אלקין, כידוע, סיים שלישי עם 19 אחוז, עשרה אחוז פחות מברקוביץ במקום השני והרחק מאחורי ליאון במקום הראשון. מבחינת מחנה הימין והליכוד, קרו פה כמה דברים מדאיגים. הראשון הוא התפצלות הקול החרדי, שנתפס פעם כגוש אחד. לא רק שמפלגות ורבנים חרדים מצאו את עצמם נלחמים אלה באלה במקום להילחם ב"אויב" החילוני המשותף, מצביעים חרדים גילו את העצמאות שלהם והצביעו בעד מועמד מחוץ למחנה.

התופעה הזו היתה חזקה יותר בבית שמש, שם ההערכה היא שעליזה בלוך קיבלה בין 4000 ל-5000 קולות של "חרדים חדשים", שהיה יותר אכפת להם איך העיר תנוהל מאשר מה יגידו הרבנים. דאגו יותר "לבית שימוש נקי" מאשר לעולם התורה, כפי שלעג להם מאוחר יותר שלום כהן, נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס. זה עשוי להיות סימן מבשר רעות לימין, אם מצביעים חרדים, שנחשבו למאגר קולות בטוח שלא צריך להתאמץ כדי להשיגו, יתחילו לרעות בשדות זרים.

ראשת העיר החדשה של בית שמש. קולות המצביעים החרדים כבר לא נמצאים בכיס של אף אחד (יעקב לדרמן / פלאש 90)

ראשת העיר החדשה של בית שמש. קולות המצביעים החרדים כבר לא נמצאים בכיס של אף אחד (יעקב לדרמן / פלאש 90)

הדבר השני המדאיג מבחינת הליכוד הוא שלמרות התערבותו הישירה של נתניהו, ששלח הודעות קוליות בעד אלקין וסייר אתו בשוק, המועמד שלו נכשל כישלון חרוץ, ואפילו לא הצליח לנצל את הפיצול ברחוב החרדי. יותר מכך, אלקין ניסה להרוויח קולות באמצעות הפחדה גלויה מפני החרדים והציג את ליאון כ"שתול" של דרעי וליברמן, שיושבים עם אלקין ליד שולחן הממשלה. הסכסוכים הפנימיים האלה בוודאי לא מוסיפים בריאות לקואליציית הימין, שנתניהו עמל כל כך קשה להלחים יחד את חלקיה השונים.

הבחירות גילו עוד סדק בקואליציה הזו. התוצאות בירושלים הראו שאלקין קיבל תמיכה נמוכה בשכונות של דרום ירושלים, בקרב ציבור המוגדר "מסורתי", שזו מלה אחרת לציבור מזרחי. המצביעים המזרחים של ירושלים לא הפכו לאנשי שמאל, אבל הם לא היו מוכנים להצביע בעד מועמד ממוצא רוסי, שהונחת בעיר מגוש עציון רגע לפני הבחירות, רק בגלל שהוא תומך בארץ ישראל השלמה ורק מפני שנתניהו אומר להם להצביע בעדו. בקיצור, הבוחרים המזרחים הראו שהם לא בכיס של הליכוד.

התופעה הזו זכתה לחיזוק גם מחוץ לירושלים. בכמה עיריות בארץ משה כחלון ו"כולנו" הריצו מועמדים ראש בראש מול הליכוד. משום שכחלון נתפס כמי שמייצג מעמד בינוני מזרחי – עוד קבוצה שנחשבת בטוחה בתוך קואליציית הימין – זו לא היתה בשורה טובה לליכוד ולנתניהו. הבשורה העוד פחות טובה היא שכחלון ניצח בכמה מהקרבות האלה. באשקלון המועמד שלו, תומר גלאם, ניצח את מועמד הליכוד איתמר שמעוני שזכה גם הוא לביקורי עידוד מנתניהו. זה ניצחון משמעותי לא רק כי אשקלון היא עיר גדולה עם 100 אלף בעלי זכות בחירה, אלא במיוחד משום שבבחירות לכנסת הליכוד קיבל בה 40 אחוז וכולנו קיבלה שמונה.

תמונה דומה חזרה על עצמה גם במקומות אחרים כמו נשר. ירוחם קטנה בהרבה מאשקלון, אבל יש לה ערך סימבולי כעיירת פריפריה "קלאסית". זו כנראה הסיבה שנתניהו טרח לרדת לשם כדי לתמוך במועמדת הליכוד נילי אהרון. אבל אהרון הובסה על ידי טל אוחנה, המועמדת שהריץ כחלון. העובדה שאוחנה באה במקור ממפלגת העבודה לא הפריעה לה לנצח את המועמדת של נתניהו.

אוקטובר השחור

זה לא רק כחלון. שבועות ספורים אחרי שנתניהו הגדיר את תושבת קריית שמונה אורנה פרץ כ"משעממת" משום שדרשה חדר מיון קדמי בעיר, מועמד הליכוד נסים מלכה, ראש העיר המכהן, בקושי הצליח להביא את עצמו לסיבוב השני. אביחי שטרן, מועמד צעיר שאמר ל"גלובס" כמה ימים לפני הבחירות שהוא "ליכודניק אבל לא מתומכי נתניהו", קיבל 38 אחוז מהקולות בראש רשימה עצמאית, עשר אחוז יותר ממלכה. גם בנהריה הפסיד ראש העיר הניצחי ג'קי סבג, למרות התגייסותו של נתניהו, ועוד למועמד שמזוהה עם מפלגת העבודה. בקיצור, בבחירות המקומיות האחרונות, השמות 'נתניהו' ו'ליכוד' לא הילכו קסמים על הפריפריה.

מאז הניצחון הדרמטי שלו בבחירות האחרונות ב-2015, אחרי שרוב המערכת הפוליטית וייתכן שנתניהו עצמו חשבו שהוא הולך לתבוסה, נתניהו בנה לעצמו תדמית של בלתי מנוצח. הימין, ולא רק הימין, קנה את התדמית הזו. בבחירות בשבוע שעבר התברר שנתניהו לא קוסם. אבל אלה לא רק תוצאות הבחירות. הסדקים באים מכל הכיוונים. הימין המתנחלי מאוד לא אהב את העובדה שברגע האחרון נתניהו התקפל והורה לעכב את הריסת ח'אן אל-אחמר. גם בתוך הליכוד נתניהו כבר לא חסין. אחרי שהתאושש מההלם בעקבות ההאשמות של נתניהו כאילו סגר דיל עם הנשיא ריבלין למנות אותו לראש ממשלה, גדעון סער יצא בגלוי נגד נתניהו. בליל הבחירות הוא ישב בנינוחות באולפן "החדשות" ליד דוד ביטן, בשעה שביטן הכריז שנתניהו "עשה טעות קשה" בכך שלא תמך במועמד הליכוד בבת ים. לא לחינם כתב עמית סגל ב"מקור ראשון" שאוקטובר היה "החודש השחור" של נתניהו.

השאלה הגדולה היא מה יקרה ביום שאחרי נתניהו. האם הליכוד יצליח להעמיד מועמד שיידע לעשות את מעשה האלכימיה שעשה נתניהו ולמנוע מהחלקים השונים והמנוגדים של קואליציית הימין מלהתפזר

אבל השאלה היא לא רק נתניהו. היציאה הגלויה של אישים בליכוד נגדו או הכפירה בסמכותו – ארדן הכריז על משה (צ'יקו) אדרי כמועמדו למפכ"ל המשטרה ללא ברכת נתניהו, וככה עשה גם ליברמן עם אביב כוכבי בדרך לרמטכ"לות – מלמדות שאפילו במפלגת השלטון מעריכים ששלטון נתניהו קרוב לקיצו. גם אם יצליח לעמוד בראש הליכוד בבחירות הקרובות ולנצח, כתב (או כתבי) האישום כנראה יכריעו אותו.

לכן השאלה הגדולה היא מה יקרה ביום שאחרי נתניהו. האם הליכוד יצליח להעמיד מועמד שיידע לעשות את מעשה האלכימיה שעשה נתניהו ולמנוע מהחלקים השונים והמנוגדים של קואליציית הימין מלהתפזר. מה שקרה בבחירות בשבוע שעבר מלמד שזה ממש לא יהיה פשוט. גם משום ששהבחירות הראו שהמתחים בין החלקים השונים הולכים ומתגברים, וגם משום שיהיה קשה להגיע למועמד מוסכם על כל חלקי הימין שתהיה לו את הסמכות הבלתי מעורערת שהיתה, ואולי עדיין יש, לנתניהו. הניסיון להריץ מועמד כמו אלקין, ללא הסכמה רחבה של "עָם הימין" על כל חלקיו, הוכיח שמהלך כזה יכול בקלות להסתיים בכישלון.

זה לא אומר שיאיר לפיד או אבי גבאי (או מי שיירש אותו במפלגת העבודה, ללפיד כידוע אין יורשים) יכולים להתחיל לפנטז על לשכת ראש הממשלה. אבל זה כן אומר שייתכן שהמפות הפוליטיות של ישראל משורטטות עכשיו מחדש. וייתכן מאוד שאחרי שהמפות האלה יתבהרו, נגלה שגוש הימין לא נשאר כל כך מונוליטי כפי שהיה בימיו של נתניהו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf