newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דו"ח: בצוק איתן הצבא הפציץ בתים, חיכה, והפציץ את המחלצים

שימוש במגנים אנושיים. פגיעה בצוותים רפואיים ובבתי חולים. ירי על אזרחים נושאי דגלים לבנים. הריגת בני משפחה ב-142 בתי אב. דו"ח שמפרסמת משלחת בינלאומית של מומחי רפואה חושף עדויות קשות על פעולות הצבא בצוק איתן

מאת:

דבר אחד בדו"ח החדש של צוות המומחים הבינלאומי מרצועת עזה זעזע אותי יותר מכל: תופעת "הירי הכפול" של צה"ל, כפי שהם קוראים לזה. ממצאים נוספים בדו"ח כבר פורסמו בעבר, חלקם ממש בזמן המלחמה, או "צוק איתן", כאן בשיחה מקומית. כך היה לגבי הירי על אזרחים בשכונת חוזאעה, השימוש במגנים אנושיים, השמדת בתי חולים, תחושת התושבים שאין שום מקום שבטוח להיות בו, עשרות המשפחות שחוסלו בשלמותן, ועוד. אבל "הירי הכפול" – זה חדש לי לגמרי.

צוות המומחים, שביקר בעזה שלוש פעמים בשליחות ארגון רופאים לזכויות אדם (רל"א), וגבה עדויות מעשרות פצועים ואנשי צוותים רפואיים, שם לב לדפוס פעולה מחריד של הצבא במלחמה. לפחות 15 עדויות מתארות מקרים שבהם הצבא הפציץ יעד, ואז – עם הפסקה קצרה או מיד לאחר מכן – הפציץ את אותו יעד שוב. התוצאה הייתה קטלנית במיוחד: קרובי משפחה, שכנים, עוברי אורח ו/או אנשי צוותים רפואיים, שהגיעו לסייע לפצועים ולפנות גופות מבין הריסות הבתים, הופצצו בעצמם, נהרגו או נפצעו.

"מדובר בתופעה נפרדת ממה שמכונה 'הקש בגג'", מבהירים מחברי הדו"ח, שעוסקים בחלק אחר של הדו"ח בנפרד במדיניות "הקש בגג" – שכללה הטלת פצצות "אזהרה", קטנות שלא אמורות לגרום להרס בתים. "הירי הכפול" הוא משהו אחר. משהו שמזכיר לקורא הישראלי טראומות משלנו, כמו הפיגוע הכפול הנורא בבית ליד, ואירועי טרור דומים. כך, לפי צוות המומחים, נהג הצבא בעזה.

בסהר האדום תיארו את דפוס "הירי הכפול" כאחד הגורמים המרכזיים לפציעות ולהרג בקרב הצוותים הרפואיים שלהם. בסך הכל במהלך המלחמה נהרגו 23 אנשי צוותים רפואיים, מהם 16 בתפקיד, ו-83 נוספים נפצעו. לפי נתוני צוות המומחים, 45 אמבולנסים ניזוקו מהפצצות צבאיות, וכן תחנת אמבולנסים אחת, 17 בתי חולים ו-56 מרפאות נהרסו כליל או נפגעו – וזאת על אף שנציגי ארגון הבריאות העולמי של האו"ם העבירו לישראל קואורדינטות מדויקות של כל המתקנים הרפואיים ברחבי הרצועה.

> 2014: השנה של עזה

סדרה של 11 הפצצות בעזה, שפגעו בצוותים רפואיים ובצלם עיתונות. זהירות – תמונות גרפיות וקשות לצפייה:

 אין עם מי לדבר בצבא

הצורך בזימון צוות המומחים התברר לאנשי רל"א כבר בזמן המלחמה. "פתחנו קווי חירום וקיבלנו פניות 24 שעות ביממה של אנשים שצריכים סיוע בפינוי לבתי חולים", מספר מחמוד אבו ערישה, מנהל שותף במחלקת שטחים כבושים בארגון. "משפחות היו תקועות בבתים כשבחוץ יורים. איבדו קרובי משפחה ולא יכלו לחפש אותם. פעם אחר פעם פנינו למת"ק עזה אבל הרגשנו שלא שומעים אותנו ולא מבינים מה שאנחנו אומרים. התחושה הייתה שההתערבות שלנו לא יעילה כמעט בכלל".

חוסר האונים בניסיון לסייע לפצועים בעזה הוביל לזימון המומחים (רשימה מלאה של הצוות מופיעה בהמשך), שנכנסו לעזה לראשונה באוגוסט, בזמן המלחמה, ולאחר מכן עוד פעמיים אחרי המלחמה, וראיינו פצועים נוספים שאושפזו בירושלים, בשכם ובעמאן.

בדו"ח המסכם שלהם הם מספרים שמבין 68 פצועים עמם דיברו, 64 אחוז נפגעו כשהיו בבתיהם או בבתיהם של שכנים או קרובי משפחה, 28 אחוזים נוספים נפגעו ברחוב או כשניסו לברוח. רוב המרואיינים תיארו בפני הצוות מצב בלתי אפשרי שבו הם הותקפו ללא כל התראה מוקדמת, או שהיו התראות שלא התממשו, או שהיו התראות שכן התממשו – אך לא הייתה שום דרך לברוח. זאת, בין אם בגלל שכמעט בכל הרצועה היו התראות על תקיפות, ובין אם בגלל שהדרכים היו חסומות. כמו שכתב לנו מחמוד אסמעיל בזמן המלחמה, היו די מעט דברים שעזתים יכלו לעשות כדי להציל את חייהם.

לפי הדו"ח בסך הכל מתו במהלך המלחמה למעלה מ-2,100 פלסטינים, בהם לפחות 70 אחוז אזרחים שלא היו מעורבים בלחימה, וכן 67 חיילים ישראלים ושישה אזרחים בישראל, בהם ילד אחד. מבין ההרוגים הפלסטינים למעלה מ-500 היו קטינים, ולפי נתוני האו"ם המצוטטים בדו"ח – לפחות 142 משפחות (!!) איבדו שלושה בני משפחה ומעלה בתקיפות בודדות על בתיהן. עד היום, אגב, לא סיפק הצבא הסבר על שינוי המדיניות ביחס לחיסול משפחות שלמות, שנאסרה בעבר למעט מקרים חריגים במיוחד, ובמלחמת צוק איתן הפכה – כמסתבר – לפרקטיקה נפוצה להחריד.

> "מול עיניי נפל תינוק. אמו החזיקה אותו ביד אחת ובשנייה דגל לבן"

הלווייתם של 21 בני משפחת אלנג'אר שנהרגו זמן קצר לפני הפסקת האש, בכפר בני סוהילא, מזרחית לח'אן יונס, 26 ביולי, 2014. (אן פאק/אקטיבסטילס)

הלווייתם של 21 בני משפחת אלנג'אר שנהרגו זמן קצר לפני הפסקת האש, בכפר בני סוהילא, מזרחית לח'אן יונס, 26 ביולי, 2014. (אן פאק/אקטיבסטילס)

אסון בשכונת חוזאעה

פרק שלם בדו"ח מוקדש לחקר הפעילות הצבאית האינטנסיבית בשכונת חוזאעה בשבוע האחרון של יולי. באחד מימי הקרבות, ה-23.7, החליטו כמה מאות תושבים, שלא נענו לקריאות מוקדמות של הצבא שהורו להם לעזוב את השכונה, שהם חייבים למצוא דרך לצאת למקום מבטחים, ביחד. הם התקדמו בקבוצה כשהם מנופפים בדגלים לבנים, ואף על פי כן חיילים פתחו באש לעברם ופצעו עשרות. לפי הדיווחים, כתוצאה מהירי נהרגה נערה בת 16 בכיסא גלגלים.

במקרה אחר, כמה ימים לאחר מכן, השתלטו חיילים על בית בשכונה, ולטענת בני המשפחה הרגו את אב המשפחה, והעמידו את יתר הגברים במשפחה ליד החלונות, כשהחיילים עומדים מאחוריהם, מניחים רובים על כתפיהם ויורים החוצה – כשבפועל בני המשפחה משמשים כמגנים אנושיים. העדויות המלאות על שני המקרים האלה מופיעות להלן. יש לציין שמקרה אחר של שימוש בנער פלסטיני כמגן אנושי בזמן המלחמה נחקר בימים אלה על ידי הצבא.

"הרבה פעמים הדיון על עזה מתמצה בשאלה אם היו או לא היו פשעי מלחמה – אבל מבחינתי לא זה העניין", אומרת הדס זיו, מנהלת הפעילות הציבורית ברופאים לזכויות אדם. "השאלה היותר חשובה היא למה אנחנו מקבלים את זה כמובן מאליו שדברים כאלה קורים פה כל שנה שנייה. המסקנה של הדו"ח מבחינתי היא לא שצריך לתקן דבר כזה או אחר בפעילות של הצבא, אלא שצריך למנוע את המלחמה הבאה. אני רוצה שיחשבו מה עושים לאנשים שם ומה עושים לחיילים שלנו כשבוחרים במלחמה".

עם פרסום הדו"ח פנו ברל"א לראש הממשלה בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את הטענות על פעולות הצבא בעזה. תגובת דובר צה"ל לדו"ח ולפניית שיחה מקומית טרם התקבלה.

 מתוך הדו"ח – עדות של פראמדיק על הירי הצבאי על האמבולנס שלו:

חברי צוות המומחים הבינלאומי החתומים על הדו"ח הם: ד"ר יוטה באכמן, מומחית לשיקום ובריאות הציבור, פרופ' לורל בולדווין-ראגאבן, מומחית לזכויות אדם ולפעילות צוותי רפואה, פרופ' האנס פטר הוגן, מומחה פורנזי, פרופ' קארן ל. קלי, מומחית פורנזית, פרופ' ג'ניפר לינינג, מומחית לבריאות הציבור ולזכויות אדם, ד"ר אונדר אוזקליפצ'י, מומחה פורנזי, פרופ' לואיס ריינולדס, מומחה לרפואת ילדים, האחות אליסיה ואקאס, מתורגמנית ומומחית בריאות.

 מתוך הדו"ח – ירי על אזרחים עם דגלים לבנים:

רבים מן האנשים שנשארו בעיר הגיעו לכדי החלטה משותפת שהדבר הבטוח ביותר יהיה להתאסף בשטח ציבורי ולעזוב את העיר כקבוצה גדולה, ביחד, ברגל, עם דגלים לבנים ביד, כדי לסמן את היותם אזרחים. אנשים התקשרו אלה לאלה בטלפון, ובחורים צעירים נשלחו לבתים שבהם אנשים חסו כדי להודיע להם על ההחלטה. הם יצאו… בידיהם סדינים לבנים, מקלות שאליהם קשורים בגדים לבנים, או כל חומר לבן אחר, לרבות שקיות ניילון, וצעדו לאורך הכביש הראשי, החוצה את העיר ומוביל לכיוון חאן יונס, כשהם קוראים 'peaceful'.

הקבוצה התקרבה אל כמה טנקים וחיילים. יל פי ד”ר כמאל קדייח, שצעד בשורה הקדמית של הקבוצה עם אשתו, סבו וילדיו, הוא שמע הכרזה במגאפון האומרת להם: 'עליכם לשוב לאחור. אין לכם רשות לעזוב את האזור הזה'. חיילים וצלפים הוצבו בבתים לאורך הרחובות – על גגותיהם ובתוכם – ואש נפתחה על הקבוצה. ד"ר קדייח אומר שראה חיילים ישראליים עם נשקים יורים על הקבוצה. לטענתו ד”ר קדייח,כ-31 איש נפצעו מקליעים ו/או רסיסים.

קרובת משפחה של ד”ר קדייח, נערה בת 16 מרותקת לכיסא גלגלים עם הפרעה אפילפטית, הושארה לבדה עם תחילת הירי. אחיה דחף את כיסא הגלגלים בתוך הקבוצה הגדולה, אך ברח ועזב אותה כאשר התחיל הירי. מאוחר יותר באותו יום ניסה ד”ר קדייח לארגן לה פינוי על ידי הסהר האדום, אך היא מתה, וגופתה המפוחמת נמצאה על ידי משפחתה באוגוסט ברחוב.

 > הבטחת המועמדים בבחירות 2015: מלחמה נוספת בעזה

בית החולים שיפא, עזה, 20.7.14 (אן פאק / אקטיבסטילס)

שני פרמדיקים מתאבלים על מות חברם, איש צוות רפואי. בית החולים שיפא, עזה, 20.7.14 (אן פאק / אקטיבסטילס)

 מתוך הדו"ח – הריגת אזרח ושימוש במגנים אנושיים:

אביו של רמדאן פתח את דלת הכניסה הקדמית של הבית, מתוך הנחה שהחיילים עומדים לפני הכניסה הראשית – אבל הם היו כבר בבית מאחוריו. לאחר שנכנסו מן הדלת הצדדית. אביו של רמדאן צוּוה להסתובב חזרה מן הדלת הקדמית, וכך עשה. כאשר התחיל לעלות במדרגות הספורות מן הדלת הקדמית לעבר הדלת הצדדית, בכיוון החיילים, הוא נורה פעמיים על ידי חייל ישראלי אחד במרחק של כ-2 מטר. הקליעים ניקבו את חזהו ואת שמשת הדלת הקדמית. הוא מת בו במקום לעיניי כל משפחתו…

הגברים הצעירים נלקחו לקומה השנייה. החיילים הישראליים הסירו את זגוגיות החלונות הפונים אל הרחוב. שניים מן הגברים הצעירים הועמדו מול החלונות הפתוחים בכל חדר. החיילים הישראליים הניחו את קני הרובים על כתפי הגברים וירו מבעד לחלונות. הם לא ירו ברצף, אלא מדי פעם במשך כשעה שלמה. במקביל, החיילים הישראליים צחקו והתבדחו. קני הרובה הונחו לסירוגין על כתף שמאל וכתף ימין של רמדאן… שצווה לעמוד ללא ניע. הדבר נמשך כ 8- שעות, שבמהלכן לא קיבל רמדאן לא אוכל ולא שתייה.

עדותו של רמדאן בביתו:

בעבר הגיב הצבא לסיפור זה באמירה ש"התופעה (שימו במגנים אנושיים, ח.מ.) אינה מוכרת בצה"ל". עם זאת, כאמור, כיום מתנהלת בצבא חקירה על שימוש בנער פלסטיני כמגן אנושי במקרה אחר בזמן צוק איתן.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> רשיון להרוג: למה ירו 29 כדורים לגופם של בני הדודים קוואריק?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf