newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במקום למנף את נאום טראמפ, ההנהגה הערבית שוב בחרה בתגובה האוטומטית

לאורך כל הנאום חיכיתי למשפט זועם שיצדיק התקוממות או חרם דיפלומטי. הנאום הסתיים ולא שמעתי אפילו משפט שיקים אותי מהספה. טראמפ דיבר על הצורך לשנות את הסטטוס-קוו, והוא צודק. במקום הכרזה על עוד יום זעם, ההנהגה הערבית צריכה להרים את הכפפה

מאת:

כותב אורח: מוחמד וערי

כמו הרבה אנשים גם אני ישבתי מול הטלוויזיה ושמעתי את נאום ירושלים של דונלד טראמפ. עוד לפני שפתח את הפה, פרשני החדשות והרשתות החברתיות כבר שפטו את הנאום. כולם עסקו בהכנת הקרקע ליום הדין, חוות דעת והצעות פעולה התייחסו לנאום שעוד לא נאמר. הכל התבסס על סיסמה פוליטית אחת, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר שבו הדברים נאמרו. נזכרתי באופן שבו חילונים מתארים דתיים, שופטים ספר על פי משפטים מסויימים, ולא עושים שום מאמץ לנסות להבין חלקים אחרים.

הנאום התחיל וטראמפ כהרגלו, כריזמטי ותופס מצלמה. אני יושב על הספה ומקשיב לכל מילה, ומנסה להקשיב למה שביניהן. שמעתי שלא נוכל לפטור את הבעיות שלנו אם נמשיך להסתמך על אותן הנחות שגויות, ואין לנו סיכוי להצליח אם נחזור על אותן אסטרטגיות שהוכיחו עצמן ככושלות. שמעתי נשיא שלא מתעלם מהחלטה דמוקרטית שהתקבלה בקונגרס וכך מעלה נקודה חשובה, למה השארתם את ההחלטה הזו בידי הנשיא במקום לנסות ולשנות אותה במקום בו התקבלה – הקונגרס.

> הצהרת טראמפ על ירושלים: רכבת דוהרת לשום מקום

עוד לפני שפתח את הפה, פרשני החדשות והרשתות החברתיות כבר שפטו את הנאום. פלסטינים צופים בנאומו של טראמפ בבית קפה במזרח ירושלים (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

שוב יום זעם?

טראמפ תיאר את המציאות הקיימת בירושלים. הוא תיאר את ירושלים, עליה הכריז כבירת ישראל, דרך המוסדות הממוקמים במערב העיר והפגישות הדיפלומטיות שמתקיימות בחלקה המערבי. טראמפ הדגיש שהעיר שייכת לשלוש הדתות, יהודים יתפללו בכותל המערבי, נוצרים בכנסיית הקבר, ומוסלמים באל-אקצא. הוא הבהיר שמציאות זו לא קובעת גבולות בין חלקי העיר. אמירה זו מתייחסת לדאגתם של המוסלמים והנוצרים למקומות הפולחן שלהם, ומכירה בחלקה השני של העיר. שתי התייחסויות אלה היו תמיד ברשימת הדרישות הפלסטיניות למשא ומתן, הזכות להכיר בירושלים כבירה (ללא התייחסות לגבול), ושמירת אל-אקצא.

אני תוהה מה היא משמעות הבירה בעולם שלנו היום, האם הבירה היא העיר החשובה במדינה? פוליטית ותדמיתי אולי כן, אבל בפועל, אמסטרדם היא לא העיר הכי חשובה בהולנד, כמו שוושינגטון היא לא העיר הכי חשובה בארה״ב בהשוואה לניו יורק סיטי או לוס אנג'לס. המשמעות הסימבולית, הרוחנית מגיעה מהאופן שבו התושבים מתייחסים לעיר ומוסדותיה, ולא בהתאם למקום מושבן של השגרירויות. בשביל להוציא ויזה פעם ב-9 שנים, נעלה לירושלים ונאכל חומוס. להמלצות פנו אלי בפרטי.

כל הנאום חיכיתי למה שהכינו אותנו בחדשות, למשפט זועם, שיצדיק התקוממות או חרם דיפלומטי. הנאום הסתיים ולא שמעתי אפילו משפט שיקים אותי מהספה. אז שמעתי אותו שוב. ושוב, שמעתי נאום שמתאר את המציאות שאני מכיר, שמודה בכישלון הניסיונות הקודמים, שאומר שהסטטוס קוו לא עוזר לנו, שמציע לחשוב על פתרונות חדשים ולהשתחרר מהנחות העבודה הקודמות, במטרה להגיע לפתרון. טראמפ עוזר לנו לדמיין את היום שאחרי, הוא מסביר שבשביל להגיע לפתרון, צריך להתחיל לחלום על היום שאחריו. הנאום מעביר את האחריות בחזרה לאלה שעליהם לפתור את הסכסוך, ומשחרר את האחריות שהוטלה כביכול על הכרזת נשיא ארצות הברית. ארה"ב תכיר בכל פתרון שיוסכם על ידי שני הצדדים בלבד.

בנאום הזה הפלסטינים הפסידו. הם הפסידו שההכרה במערב העיר כבירת ישראל הקדימה את ההכרה במזרח העיר כבירת פלסטין, ולא נתנה להם את ההכרה הזו במתנה. חוץ מהכרזה בעלת משמעות תקשורתית בלבד והעברת בניין שרוב ייעודו להוציא ויזות לתל אביביים שרוצים לעבוד בעגלות ועכשיו יאלצו לנסוע לירושלים עבור כך. מלבד זה, הם לא הפסידו כלום. אם ירצו הפלסטינים לרשום ניצחון בפרשה הזו, זה לא יקרה בזכות הצהרה על 3 ימי זעם, הפגנה המונית כמו זו היום (שישי) בסכנין, וסיכון חייהם של צעירים רבים. הניצחון יגיע בכך שההנהגה הפלסטינית תודה בכישלון של החלטת הקונגרס, שלא כללה גם את ההכרה בירושלים כבירתה של פלסטין. ובמקום לשקוע במרמור, על הדיפלומטיה הפלסטינית לפעול להכרה של מדינות רבות ככל הניתן באל קודס כבירתה של המדינה הפלסטינית.

> טראמפ או לא טראמפ, אל-קודס נכבשת בכל יום מחדש

אם ירצו הפלסטינים לרשום ניצחון בפרשה הזו, זה לא יקרה בזכות הצהרה על 3 ימי זעם. חברי כנסת ומנהיגי הציבור הפלסטיני מפגינים נגד נאום טראמפ מול שגרירות ארה"ב בתל-אביב (יונתן זינדל/פלאש90)

לשחרר את הפיל

הייתי מצפה ממנהיגי השמאל הישראלי לקחת אחריות באותה המידה, ולהפסיק במרדף הראיונות לתקשורת המתנגד להחלטה הזו רק כדי לא לתת לביבי את שמחת הניצחון. ערכי השמאל שלנו מחייבים אותנו לקחת אחריות, להקשיב לנאום במלואו ולהצטרף למהלך הדרמטי של שינוי הסטטוס קוו הרקוב. הציפיות שלי ממנהיגי השמאל הישראלי כבר מזמן לא גבוהות, כמו גם הציפיות שלי מההנהגה הפלסטינית המיושנת. הציפיות הגבוהות שלי הן מדור המנהיגים החדשים שיקחו את ההגה מהם ויצטרפו לגל המהפכנות הפוליטית ששוטף את העולם, להוביל ולהציע אלטרנטיבות במקום לשבת ולספר על הדאגה וכמה שהם מתנגדים לצעד כזה או אחר מבלי לקחת יוזמה בעצמם.

בתור ילד, נחשפתי בשיעור חינוך לתמונת פיל הקשור ברגלו במקל קטן. מגיל צעיר הפילפילון התרגל למקל שאוחז ברגלו ומונע ממנו לברוח. הפיל גדל והתחזק אבל בתודעתו נשאר מוגבל למקל שהתיש אותו בצעירותו. אנחנו הפיל והגיע הזמן להשתחרר מהמקל ומהמאלפים שקשרו אותנו אליו.

מוחמד וערי, 28. יליד מזרח ירושלים, כיום מתגורר עם בן זוגו בתל אביב. חבר בועידת מרצ, ולשעבר חבר ועד באגודת הלהט״ב. בעבר עסק בתוכניות לפתרון סכסוך מטעם האיחוד האירופאי.

> מופע האימים של הטרול דונלד טראמפ

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf