הבוחרים הפלסטינים הצליחו לכופף לברק את היד
מי שבוחן האם ההתנצלות של ברק על אירועי אוקטובר היתה אותנטית מחמיץ את הנקודה. ברק התנצל משום שהבין את הכוח הפוליטי הגובר של הפלסטינים בישראל. זה מה שחשוב
הביקורת על ההתנצלות של ברק על אירועי אוקטובר 2000 גרמה לי להרגיש שרבים בשמאל – יהודים ופלסטינים – פשוט מעדיפים להיות חלשים מאשר משפיעים.
ברור שההתנצלות היא לצרכי בחירות, וברור שהיא נעשתה כדי לקדם איחוד עם מרצ. אני גם לא שופט את המשפחות שלא מסתפקות בה, ובטח שלא שיניתי את דעתי על ברק, שהיה וכנראה נשאר טיפוס מקורי, אבל חסר אחריות. אבל ברמה הפוליטית, קורה כאן דבר מעניין: האזרחים הפלסטינים הולכים ותופסים עמדת כוח. זה קרה עם מרצ במערכת הבחירות, זה קרה עכשיו עם ברק, וזה קורה אפילו מול נתניהו מדי פעם.
השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלא כתובת האיימילכן, שותפות
הפסילה "הרדיקלית" של השותפות היהודית-ערבית היא בדיוק מה שהימין רוצה. תגובה לאורלי נוי ורמי יונס
אורלי נוי ורמי יונס תוקפים במאמרם ("לא, הפתרון איננו שותפות יהודית-ערבית") את הקריאה להקים מפלגת שותפות יהודית-ערבית על מה שנראה כמו חורבות השמאל הישראלי אחרי הבחירות האחרונות. למרות שאני מזדהה עם חלק מהטענות שלהם, השורה התחתונה של המאמר היא בעייתית בעיני, והביקורת על גופי שמאל אחרים היא מוטעית ולעתים אף אינה הוגנת.
השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלא כתובת האיימיל שליחההטעות שתעלה למפלגות המרכז בשלטון
הרשת מלאה בסקרים וניתוחים מטעם תומכי לפיד והעבודה, אבל דבר לא יעזור להם עד שיפנימו את האמת הפשוטה: בלי הפלסטינים, המירב שהמרכז הישראלי יכול לקוות לו הוא קואליציה עם הימין
כל ההתעסקות בנסיקה בסקרים של נתניהו או בקרב בין אבי גבאי ליאיר לפיד על תואר "מועמד האופוזיציה" מחמיצה משהו חשוב: גם אם מועמד מרכז יוכל לחזור לשלטון (ויש לכך סיכוי לא גבוה מלכתחילה), הוא יהיה שבוי של הימין, ולא יוכל לבצע מהלכים משמעותיים.
הסיבה לכך היא מתמטית, ופשוטה מאוד. בסקרים הכי טובים מבחינתן, משיגות מפלגות השמאל-מרכז הישראליות כ-45 מנדטים, לעומת 62-63 מנדטים לגוש הימין. 12-13 המנדטים האחרים הם של הרשימה המשותפת. זאת אומרת שאם 3-4 מנדטים יעברו מהימין למרכז, לימין אין קואליציה.
כרגע היעד הזה נראה רחוק מאוד, אבל נניח שבנסיבות מסוימות הוא יכול להתרחש. רק מה אז? הרי יאיר לפיד או אבי גבאי רחוקים עוד יותר מנתניהו מיעד שישים המנדטים, וכדי להקים ממשלה הם יצטרכו לשכנע בין מפלגה אחת לשתיים מהימין להצטרף אליהם (כמו שקרה בממשלות אולמרט וברק), או להקים ממשלת אחדות. בכל אחד מהתרחישים האלו הממשלה תהיה שבויה של הימין, ולא תוכל לבצע שום מהלך מדיני משמעותי, למעט הכרזת מלחמה (ואכן, ממשלת אולמרט הכריזה שתיים כאלו, וברק איבד את הרוב בכנסת עוד לפני קמפ דיוויד).
השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלא
מה שכל תוכניות סיום הכיבוש מפספסות
לקריאת הכתבה המלאהמה פשר ההתעניינות המחודשת בתוכניות לסיום הכיבוש? למרות שנראה שאין סעיף נחות יותר על סדר היום הפוליטי בישראל, יש פתאום שפע של הגות – הספר "מלכוד 67'" של מיכה גודמן, הביקורת הנרחבת שפרסם עליו של אהוד ברק, סדרת כתבות במקור ראשון על פתרונות מדיניים, ועכשיו תוכנית הכמעט-מדינה-אחת של א.ב. יהושע ב"הארץ" – כל תוכנית והניואנסים שלה, כל אחת "מחוץ לקופסה", עשרות אלפי מילים, ולכולן היגיון משותף אחד – עבור מחבריהן הכיבוש הוא מעין משוואה מתמטית, שרק אם יימצא לה הפיתרון הנכון, הכל יבוא על מקומו בשלום.
במציאות, הבעיה אינה היעדר פתרון אלא היעדר רצון: הציבור היהודי בישראל תופס – במידה לא מעטה של היגיון – את הסטטוס קוו כמצב הטוב ביותר מבחינתו, או לפחות הכי פחות גרוע. כל השאר הוא פועל יוצא של העובדה הזו. כי זה לא משנה אם הרעיון הוא תושבות לפלסטינים או הקפאה מחוץ לגושים, פינוי-פיצוי או סיפוח-איזרוח, כל עוד המצב הנוכחי אטרקטיבי מספיק על מנת לשכנע רוב מכריע בציבור היהודי בנחיצותו. משום מה, על העובדה הבסיסית הזו כל התוכניות פשוט מדלגות.
אולי יעניין אותךפוסט חדש שיופיע באולי יעניין אותךoembedאינסטגרם אמבדלכן גם כל הוויכוחים בין הוגי התוכניות השונות מיותרים. אם היה אפשר לשכנע את אזרחי ישראל להעניק לפלסטינים תעודות תושב, כמו שבולי מציע, אפשר גם היה לשכנע אותם לחזק את הרצף בין שטחי איי, כמו שגודמן רוצה. בניגוד למשוואות מתמטיות, כשיש רצון פוליטי יש גם שלל פתרונות, ובאף אחד מהם ההצלחה אינה מובטחת בהכרח.
מי שרוצה להגיע ליום שבו כל המפות והתוכניות יהיו רלבנטיות צריך לנסות להיאבק בכיבוש. עד אז, כל הפטפטת הזאת מסגירה